בבת אחת

על שני דברים חלמה נעמי שנים: אהבה ואליפות.

שניהם סירבו להגיע.

*

בואו לאמצע, אביעד סיים את האימון בשתי המילים הקבועות, ושתים־עשרה נשים — נערות בנות שבע־עשרה וגם נשים בשלהי שנות הארבעים — נעמדו סביב המעגל במרכז הפרקט. אני מאוד שמח לצאת איתכן לדרך לקראת העונה הזאת. אני מאמין שאנחנו יכולות להיות חזק בצמרת ושזה תלוי באימונים שנעשה, ברצון שלנו ובנחישות שלנו, אז יאללה, אמנם תכף חגים, אבל עד אז בואו ניכנס לכושר. יש לי הרגשה שאפשר לעשות העונה משהו מיוחד. מחיאות כפיים, וכולן צמצמו רווחים והתכנסו למרכז, מושיטות ידיים לאמצע. ירושה, אמרה נעמי, וכולן ענו — ליים, וצעדו לעבר הספסלים, לחלוץ את נעלי הכדורסל ולהחליף בגדים.

השנה אליפות, אמרה נעמי ליודית, ליאת, חווה ושקמה. הן איתה, משחקות יחד כבר כמעט עשור, קודם סתם במגרש ששכרו, ואחר כך בא"ס ירושלים. ארבע עונות הן בליגה, פעמיים מקום שני, פעם מקום שלישי. לפני שנתיים הידרדרו למקום חמישי, אחרי שליאת ילדה ובלי ליאת אין להן מהירות, וקשה.