אנדראו

עמדתי בסלון ביתו ואמרתי לו, אני מבינה שאתה לא יכול לראות אותי יותר, אבל אתה לא יכול לשלוח אותי ככה לרחוב. והוא אמר, אני לא שולח אותך לרחוב, יש לך בית. כן, אמרתי, אבל כבר שתיתי הבוקר, וכשארד למטה אולי אלך עד הקפה בפינה ואשתה בירה ועוד בירה, ואחר כך אחצה את הרחוב בזיגזג ומכונית תעיף אותי אל הכביש.
הרעיון הזה כנראה הבהיל אותו. הוא ניגש אל שולחן הכתיבה, כתב משהו והושיט לי פתק. זה שם של פסיכיאטר, ידיד טוב שלי, איש מאוד חביב, הוא יעזור לך להיפטר מהאלכוהול. הסתכלתי בו עוד רגע, נתתי עוד מבט בחלון הגדול המשקיף למרחב הפתוח ובפס הים הכחול באופק, תחבתי את הפתק לתיק והלכתי לכיוון הדלת. אנדראו ליווה אותי כמו תמיד, וכשעמד בפתח אמר, תשמרי על עצמך, תשמרי על העצמאות שלך.