אגדת עטרה

"ספר צעיר על נושא זקן", כתבה גילי איזיקוביץ בהארץ על אגדת עטרה – ספרה השלישי של דפנה ברשילון, שבו היא שוזרת בצורה מפתיעה ובהומור את ההיסטוריה הציונית בפנטזיה, ברומן הנשען על אמת היסטורית ומחזיר אל מרכז הבמה הספרותית את דמותה של עטרה שטורמן, אחת הנשים המרשימות והמרתקות בתולדות ההתיישבות. 

כתבה על הספר מאיה בקר בהארץ:
שחר, בחורה צעירה "עם חיבה לחלוצים מתים" ולדורית ראובני, עובדת כמדריכה במוזיאון קטן לתולדות ההתיישבות [...] שחר נתונה כולה לאנשי העלייה השנייה ובראשם היהלום שבכתר: עטרה שטורמן, ממקימות קיבוץ עין חרוד, חלוצה מיתולוגית מאנשי "השומר", ששכלה לא אחד ולא שניים מבני משפחתה. אלא שיום בהיר אחד נדהמת שחר לגלות שעטרה נעלמה; כל הספרים שנכתבו עליה סולקו מהספריות, כל אזכוריה נמחקו מהאינטרנט, כל ההיסטוריונים בני הדור החדש טוענים שמדובר בהמצאה, באגדה, במיתוס שכל תכליתו לשרת את האידיאולוגיה הציונית הבנויה על "פולחן השכול ושטיפת מוח". שחר לא מוכנה לוותר [...] והיא לוקחת על עצמה את המשימה הבלתי אופנתית להחזיר את עטרה שטורמן לאופנה. 
כל זה עשוי להישמע יבשושי וטרחני, אלא ש"אגדת עטרה" הוא ספר משעשע, מצחיק לפרקים, שכמו ספרה הקודם של ברשילון — "רוסלקות", שבו נערות שנרצחו בפיגוע בדולפינריום הופכות לבנות־ים ונאבקות נגד פרויקט נדל"ני על החוף — עושה שימוש חכם בהומור כדי להאיר ולבקר עיוותים חברתיים [...] "אגדת עטרה" הוא רומן מהנה ומעורר מחשבה, שנטען בעניין נוסף בזכות הבחירה לסיים את עלילת הספר בלילה שבין 6 ל–7 באוקטובר 2023. כלומר, רגע לפני שהתנועה הקיבוצית והישראליות בכלל נדרשו להמציא את עצמן מחדש, עם או בלי עטרה.