מאה וארבע אסוציאציות חופשיות והמצאות-מחשבה – כך תיאר תוֹמָס בֶּרְנְהַרְד (1989-1931), מחשובי היוצרים בשפה הגרמנית במאה העשרים, את הרשימות הקצרות בספרו חקיין הקולות, שראה אור בגרמנית ב-1978 – עכשיו בתרגום של טלי קונס, שגם הוסיפה אחרית דבר.
לפנינו אוסף של אנקדוטות קודרות ומשעשעות כאחת, המתכתבות עם מסורת הכתיבה של כמה מענקי הספרות הגרמנית - יוהאן וולפגנג פון גתה, פרידריך שילר, היינריך פון קלייסט ופרנץ קפקא - והעוסקות כולן בנושאים המוכרים מיצירותיו האחרות של ברנהרד: מוות, שיגעון, יחס אמביוולנטי לטבע ואיבה יוקדת לחברה האוסטרית.
בספר, הרואה אור בספריית רות, שפרסמה לפני כשנתיים את הנובלה כן של ברנהרד, פורש המחבר את עלילותיהן של דמויות רבות – פילוסופים וסופרים, מוזיקאיות ומשוררות, שחקנים ורקדנים, שופטים ופרופסורים, ראשי ערים, מנהלים ונשיאים, יצרני נשק, חדרניות, מורות, פועלים ופועלות - כולן על פרשת דרכים שמשבשת את חייהן. בסגנונו המזוקק לוכד ברנהרד את הרגע המכונן הזה וחושף דרכו את הכאב והאבסורד של החיים האנושיים.
