על אהבה וקנאה, אלים ובני תמותה והקרב הקשה מכול שבין היגיון לתשוקה בפסיכה וקופידון מתוך הרומן חמור הזהב של הסופר והרטוריקן הרומי לוּקִיוּס אַפּוּלֵיוּס, בן המאה השנייה לספירה. תרגום מלטינית: יואב גלבוע.
השמועה על יופייה האלוהי של הנסיכה פסיכה הולכת לפניה, עד כדי כך שבני האדם משווים אותה לוונוס וסוגדים לה כאילו היא עצמה האלה. לאחר שמקדשיה של ונוס האמיתית נזנחים, היא מחליטה לנקום בבת התמותה ומצווה על בנה קופידון להענישה כך שתתאהב באדם המתועב מכול. אולם קופידון בעצמו מתאהב בפסיכה ולוקח אותה עבורו לאישה מבלי שתדע את זהות בעלה. מרגע זה מוצאות עצמן הדמויות נקרעות כל אחת בין דחפים עמוקים: יצר סקרנות ואמונה עיוורת, צייתנות לאם ותשוקה לאהובה, קנאה וגם חמלה.
לפני שנים רבות, חיו מלך ומלכה באחת הממלכות. היו להם שלוש בנות יפות. השתיים המבוגרות היו ללא ספק נעימות למראה, וכל שבח אנושי שהורעף עליהן נחשב לראוי וצודק. אולם היופי הייחודי והמפואר באמת היה של זו בת הזקונים, הנערה שליופייה לא נולדה שום ברכה, וודאי שלא שם תואר שיוכל לתארה, נוכח החולשה האומללה של הדיבור האנושי.
רבים מתושבי הממלכה וגם שפע של מבקרים – כל מי שבלהט השמועה אודות המראה הנפלא נסחפו בהתלהבות כבירה – העריצו אותה בהכרזות אדוקות כמו הייתה כל כולה האלה ונוס בכבודה ובעצמה. מוכי תדהמה מיופייה הבלתי נגיש, הם החוו כלפיה בתנועת יד השמורה לקדושת האלים.
וזה מכבר שנפוצה לערים השכנות ולמחוזות הסמוכים השמועה שהאלָה, זו שנולדה מרחמו התכול של הים ושנֶתֶז הגלים הצמיח אותה קוצפת, תתיר מעתה את אלוהותה להתרועע בלב החברה האנושית. ואם לא זה המקרה, אזי שמועה נוספת הייתה, שבאמצעות הזרעה שלא סופרה מבין הטיפות השמימיות, לא הים כי אִם האדמה, היא שהנביטה ונוס נוספת שבלבלוב בתולי ניחנה.
