עלילתו של זוכה פרס בוקר לשנת 2020 מתרחשת בגלזגו, סקוטלנד, בשנות השמונים של המאה העשרים, כאשר העיר גוועת ומשפחות טובות נאלצות להיאבק כדי לשרוד. אגנס ביין ננטשת על ידי בעלה הנואף, ותוך זמן קצר היא ושלושת ילדיה נלכדים בעיירת כורים מטה ליפול. כשהיא צוללת עמוק אל האלכוהול, ילדיה מנסים להציל אותה כמיטב יכולתם, אך עוזבים אותה בזה אחר זה כדי להציל את עצמם.
בנה שאגי הוא היחיד שלא מוותר עליה. שאגי יוצא דופן. הוא מנומס ואנין טעם כמו אמו. ילדי הכורים מציקים לו והמבוגרים טוענים שמשהו אצלו לא בסדר. אבל שאגי סבור שאם ישתדל בכל מאודו, הוא יוכל להיות ילד רגיל כמו כולם ולעזור לאמו לברוח מהייאוש הסובב אותם.
"דיוקן אינטימי, חומל וסוחף על התמכרות, אומץ ואהבה", כתבו שופטי פרס בוקר על שאגי ביין מאת דאגלס סטיוארט, החושף את האכזריות שבעוני, את מגבלותיה של האהבה ואת אופייה החלול של הגאווה. לספר מצורפת אחרית דבר הכוללת רקע היסטורי מאת עיתונאי הארץ והאקונומיסט, אנשיל פפר.
היום היה שטוח. באותו בוקר מחשבותיו נטשו אותו והניחו לגופו לשוטט לבד על הקרקע. הגוף הריק ביצע באדישות את שגרת יומו, חיוור וחלול עיניים תחת שורת נורות הפלואורסצנט, בשעה שנשמתו ריחפה מעל המעברים וחשבה רק על מחר. הוא ציפה למחר בכיליון עיניים.
שאגי התארגן למשמרת בשיטתיות. כל מכלי המטבלים והממרחים השמנוניים הועברו למגשים נקיים. השוליים נוגבו מכל נתז שעשוי להשחים ולהרוס את אשליית הטריות. פרוסות הנקניק נערכו בסידור אמנותי לצד גבעולי פטרוזיליה מלאכותיים, והזיתים נהפכו כך שהשמן הצמיגי שלהם גלש כמו ליחה על קליפתם הירוקה.
אן מק'גי הודיעה גם הבוקר ברוב חוצפתה שהיא חולה והשאירה אותו למלא את המטלה כפוית הטובה של איוש דלפק המעדנייה שלו וגם של מתקן צליית הבשר. אף יום לא יכול להתחיל ברגל ימין עם שישים עופות לא מבושלים, אבל דווקא היום נגזל ממנו הנועם שבחלומות בהקיץ.
