כלור

שחיין חובב, מיזנטרופ בודד בבריכה הקהילתית הפופולרית בקאנטרי דוֹנִיקָה שבדרום של תל אביב, הוא המספר של הרומן כלור, ספרו השני של אסא אופק, שבורא עולם מבדר וגרוטסקי של קהילה שוקקת, כזו הנהנית למצוא את הדומה ולהרחיק מעליה את השונה. מבעד לגילויי בדידות, קנאה, תשוקה ותאווה, הולכת ומתפענחת לאיטה תעלומה, הקשורה גם באשמה ובבושה. 

"בעולם המים האורבני של דוֹנִיקָה, של 'הזבנג והטראח'," נכתב על הספר באתר הוצאת אפרסמון, "השחייה מזמינה גמישות מחשבתית. בין מנויים קבועים למצילים זמניים, בין הסוואה לאזהרה, בין כושר לבטלה, המרחב הציבורי מצטופף ומצטמצם, והמרחב האישי דווקא הולך ומתרחב באורח פלא. הזעם הנצבר במסַפר של כלור הוא 'הכי קרוב לִפרוץ מלחמה', והוא מזמין קריאה סרקסטית ומהנה של האנושי וכל קסמו הרע, כמו גם התבוננות עמוקה כיצד אפשר לטמון את הראש לא רק בחול כי אם גם במים".