עלילת ספרו הקצרצר של ג'ו שו רן (שכתב תחת שם העט לו סוּ'ן) פשוטה ומצמררת: גיבור הסיפור מתעד ביומנו את כוונותיהם של שכניו, רעיו ובני משפחתו לאכול אותו. בין התקפי שיגעון וחרדה להבזקי תבונה ופחד, יומנו של משוגע דן בקיומו של האדם, בחיים ובמוות ובהפיכתה של סין מחברה מסורתית לחברה מודרנית, פרי המהפכה.
האם גיבורנו, המתאר את עצמו כ"בן להיסטוריה בת ארבעת אלפים שנה של אכילת אדם", אכן משוגע? האם זו יצירה ריאליסטית, בדיה מוחלטת או יצירה אלגורית? שאלות אלה חוזרות ונשאלות מאז שפורסם אחד הסיפורים המכוננים בתולדות הספרות הסינית המודרנית בשנת 1918 - עכשיו גם בעברית, בליווי הקדמת המחבר, הערות מחכימות ואחרית דבר מאת המתרגמת מסינית, אמירה כץ.
