כתם

אמא שלי התחילה לבקר אותי לעיתים תכופות. יכולתי לראות את הקמטים נחרטים לה על הפנים ואת השיער מלבין יותר ויותר מפעם לפעם.
״אתה יודע שתמיד סמכתי עליך...״ היא אומרת.
מפעם לפעם הייתה מפצירה בי להתחיל לעשות משהו עם החיים שלי.
״תפסיק עם החשיש הזה! אתה בדיוק כמו אבא שלך! אתה כבר בן שלושים ושלוש... תתעורר על החיים שלך! ודי עם הילדות האלה, לא תרוויח מזה שום דבר! אבאל'ה... אישה זה כמו פרח... אם לא תשקה אותו הוא ינבל... ויחד איתו ינבל החמצן שהפרח הזה סיפק לך... ואחריו תנבל גם אתה...״
אחר כך היא הייתה נותנת לי שטר של מאתיים, למרות שזה כל הכסף שהיה עליה, ואפילו שעוד לא הייתי זקוק לזה באותה התקופה, חטפתי אותם ממנה ונישקתי לה את הראש.