תרגום חדש לקלסיקה של גרהם גרין משנת 1969, עליה אמר שזה "הספר היחיד שכתבתי לשם ההנאה שבדבר".
הנרי פולינג, מנהל בנק בגמלאות, רווק וחובב פרחים, פוגש בלוויה של אמו את דודתו אוגוסטה. הדודה - בת שבעים וחמש, שתיינית, רודפת הרפתקאות כרונית, מתפרנסת מעסקים מפוקפקים ולא יודעת טקט מהו - משכנעת את הנרי לנטוש את עיירתו המנומנמת ולהצטרף אליה לנסיעה. כך מתחיל מסע מפותל, מסחרר ומשעשע מברייטון, דרך פריז ואיסטנבול ועד פרגוואי. בהשפעת דודתו יפגוש הנרי בהיפים, בפושעי מלחמה, בסמים קלים ובאנשי CIA, במסע שבו מובטח הכל, חוץ מהכרטיס חזרה.
מסעותי עם דודתי עובד לקולנוע ולתיאטרון, תורגם לעברית לראשונה בשנת 1971 על ידי חנוך ברטוב, הודפס מחדש בשנת 1994 והיה לאחד מרבי המכר של המאה העשרים. תיבת הפתעות ספרותית מהורהרת ומלוטשת, אך בה בעת קומית ואירונית להפליא.
את דודתי אוֹגוּסטָה פגשתי בהלוויה של אמי, יותר מחמישים שנה לאחר שראיתיה לראשונה. אמי הייתה בת כמעט שמונים ושש במותה, ודודתי צעירה ממנה באחת־עשרה או שתים־עשרה שנה. שנתיים קודם לכן פרשתי מעבודתי בבנק, כשבידי פיצויים סבירים ופנסיה הולמת. בנק וסטמינסטר השתלט עלינו, והסניף שלי התייתר. הכול חשבו שמזלי שיחק לי, אבל אני לא ידעתי מה לעשות בזמני הפנוי. מעולם לא נישאתי, חייתי חיים שלווים, ופרט לעניין שלי בגידול דליות אין לי שום תחביב. מסיבות אלו עוררה בי הלוויית אמי התרגשות רבה.
אבי נפטר לפני יותר מארבעים שנה. הוא היה קבלן בניין חובב שינה, ובשעות הצהריים היה נרדם בכל מיני מקומות שונים ומשונים. הדבר הרגיז את אמי, שהייתה אישה פעלתנית, והיא נהגה לחפש אחריו ולהפריעו לו בשנתו. זכור לי שבילדותי הלכתי לשירותים — גרנו אז בהַייגֵייט — ומצאתי את אבי ישן בבגדיו באמבטיה. אני קצר־רואי במידה ידועה, וחשבתי שאמי השאירה מעיל לניקוי עד ששמעתי את אבי לוחש: "תנעל את הדלת מבפנים כשאתה יוצא." כנראה היה עצל מכדי לצאת מהאמבטיה, ורדום מכדי להבין שפקודתו אינה בת־ביצוע.
