"משוחררת, עסיסית, ארסית ואפילו פראית, ללא רצועות שומן מיותרות", כתב ירון פריד במעריב על כתיבתה של ורד זינגר בעורכת מלווה - מחזור סיפורים המזמן הצצה אל אחורי הקלעים של תעשיית הספרות הישראלית, ומעניק קול לתשוקה נשית דומיננטית, קול שגם בימינו רובצות עליו משקולות של השתקה, בושה והכחשה.
גיבורת הסיפורים, שרי פרץ־נוימן, מדלגת מתפקיד אחד למשנהו בעולם הספרות הישראלי. היא משתוקקת להתקדם ללבה הפועם של מציאות הרחוקה מעריכת טקסטים ומעיבודם, אבל על כל ניסיון כזה היא משלמת מחיר יקר וכואב, הכרוך באיבוד איבר, רקמה או חוש - כל זאת בזמן שגברים מזדמנים מגיחים אי־משם, ובמקרה הטוב נעלמים כלא היו.
עורכת מלווה הוא ספרה השני של ורד זינגר - סופרת, עורכת לשון וספרות, ובעלת הבלוג תרבות הדיור המתפרסם במהדורה הדיגיטלית של הארץ. ספרה הראשון, נעולה, ראה אור בשנת 2018 בסדרת רוח-צד של כנרת-זמורה-דביר.
קו הלב וקו החיים בשתי כפות הידיים שלי הלכו והיטשטשו מהיום שבו פרינס אימץ אותי בבוקר גשום, כשהמתין לי מחוץ לדלת הכניסה — קטנטן, לא גדול יותר מנעל, רטוב ומוזנח, אבל נחוש ותאב חיים. לפני כן לא אהבתי במיוחד חתולים, אבל מראה הגור העלוב למרגלותיי, שיֵצר החיים געש מכל נקבובית שלו, המֵס אותי כל כך, שלא נותרה לי ברירה מלבד להכניס אותו למטבח ולדחוף לפיו הזעיר לחם טבול בחלב. גורלו של החתול נקשר בגורלי מהרגע שבו ישב והמתין שאכניס אותו לבית, אם כי מאותו יום הלך והיטשטש קו הלב בכפות ידיי, בעקבותיו קו החיים, ומעט אחריהם קו הגורל וקו הראש.
