רבות נכתב על הלילה שבו סִידְהַתְהַה גוֹטַמַה התעורר והפך לבודהה. לפי המסורת נשאר הבודהה מתחת לעץ הבודהי בריכוז מדיטטיבי עמוק למשך שבעה ימים, בעודו מתענג על האושר שבמצבו החדש. הוא כבר היה על סף החלטה שלא לדבר על ההתנסות עם איש, הרי "מי יוכל להבין זאת?" אולם הוא השתכנע לבסוף שיש מי שיוכלו ליישם את הוראותיו ולהגשים את השחרור. בעקבות זאת לא נשאר הבודהה ביער, אלא, כשהוא מונע על ידי החמלה, החל ללמד את כל מי שרצו להקשיב לו את הדרך שתכליתה להכחיד את הסבל.
כך שמעתי. פעם אחת שהה המבורך בקרבת סואטְהי, ביער גֶ'טַה בפארק של אַנַאטְהַפִּינְדִיקַה. באותו הזמן, כשמַאלוּנְקְיַפוּטַה המכובד ישב בהתבודדות במדיטציה, עלו בו המחשבות הבאות: "ישנן סוגיות שהמבורך לא הסביר, שהוא דחה והתעלם מהן, כמו למשל: היקום הוא נצחי או שהוא אינו נצחי. היקום הוא סופי או אינסופי. הנשמה (גִ'יוַה) והגוף הם דבר אחד או שני דברים שונים. הטַטְהַאגַתָה ממשיך להתקיים או שהוא אינו ממשיך להתקיים לאחר המוות. הוא מתקיים ולא מתקיים לאחר המוות או שהוא לא מתקיים ולא לא־מתקיים לאחר המוות. אין זה מוצא חן בעיניי ואין זה מקובל עליי שהמבורך לא הסביר לי סוגיות אלו. לכן אגש אליו ואשאל אותו על סוגיות אלו. אם המבורך יסביר לי אם היקום הוא נצחי או לא נצחי, אם הוא סופי או אינסופי וכן הלאה, אז אנהל חיי פרישות ותרגול רוחני (בְרַהְמַה־צַ'רִייַה) תחתיו. אך אם הוא לא יסביר לי דברים אלה, אוותר על חיי הפרישות (סיקְהַה) ואחזור אל העולם".
