הוצאה מחודשת לרומן הביוגרפי אנחנו הילדים מתחנת הרכבת של גן החיות, שעורר סערה גדולה כאשר התפרסם ב-1978. הספר מתאר את ילדותה והתבגרותה של כריסטיאנה פלשרינו כנרקומנית וילדה-זונה, על רקע סצינת הסמים בברלין המערבית בשנות השבעים של המאה עשרים.
את הספר, המוכר יותר בשם אני, כריסטיאנה פ, כתבו צמד עיתונאים בעקבות שיחות עם הנרקומנית הצעירה מברלין, שהיתה בת 12 כשהתנסתה לראשונה בחשיש במועדון הנוער השכונתי. היא לא העלתה בדעתה שתוך שנתיים תהיה מכורה לסמים קשים ותיאלץ לעסוק בזנות כדי להשיג אותם. בגילוי לב חושפני מתארת כריסטיאנה את קורותיה מאז המפגש הראשון עם עולם הסמים ועד ניסיונותיה להיגמל.
הספר נכנס לרשימת ספרי החובה בתיכונים בגרמניה, זכה להצלחה בינלאומית מסחררת ועובד לסרט שהיה לסרט פולחן, עם פסקול נפלא של דייויד בואי. כריסטיאנה, שהפכה לסמל לקורבנות הצעירים של הסמים, מצליחה לעורר בספר תחושת אהדה עמוקה לילדה-נערה שבעיות במשפחה ולחץ החברה דחפו אותה אל עולם הסמים. סיפורה, ששופך אור על עולם ההתמכרות של בנות ובני נוער, ממשיך להיות רלוונטי עד כאב גם כיום.
ההתרגשות הייתה מטורפת. אימא שלי התעסקה ימים שלמים באריזת מזוודות וארגזים. הבנתי שחיים חדשים עומדים להתחיל בשבילנו.
כבר הייתי בת שש, ואחרי המעבר הייתי אמורה להתחיל ללמוד בבית הספר. אימא שלי המשיכה לארוז בלי סוף, עצבנית יותר ויותר, ואני ביליתי כמעט כל הזמן בחווה של פֶלקֶל. חיכיתי שהפרות יבואו לרפת, לחליבה. האכלתי את החזירות והתרנגולות, השתוללתי עם חברים בערימות השחת והסתובבתי עם החתלתולים בידיים. זה היה קיץ נפלא, הקיץ הראשון שבאמת נהניתי בו.
ידעתי שבקרוב ניסע רחוק משם לעיר גדולה ששמה ברלין. אימא שלי טסה לפנינו לבדה כדי לטפל בענייני הדירה. אחותי הקטנה, אני ואבי הצטרפנו אליה אחרי כמה שבועות. בשבילנו, הילדים, זאת הייתה הטיסה הראשונה. הכול היה מרגש נורא.
