"אנתוני הורוביץ מאתגר את הסוגה ברומן מענג שמשלב שתי עלילות רצח באופן מקורי ומעורר התפעלות", כתבה בהארץ מאיה ערד על הרומן הבלשי רצח לפי הספר, הכתוב בפורמט של סיפור בתוך סיפור ומעניק כבוד למסורת הספרות הבלשית הבריטית.
סוזן ריילנד, עורכת בהוצאת ספרים לונדונית, מקדישה את סוף השבוע לקריאה בכתב יד חדש בסדרת הספרים המצליחה של סופר רבי המכר אלן קונוויי בכיכובו של הבלש אָטיקּוס פּונְד. היא מתוודעת לכפר בדיוני, ששלוות תושביו מופרת בעקבות רצח של סוכנת בית, ומעלה השערות משלה לגבי זהות הרוצח. כשהיא מסיימת לקרוא, היא מבינה שמוות מסתורי שהתרחש במציאות נכרך בעלילת הספר ובהוצאתו לאור, והיא יוצאת למסע בילוש משלה.
היא מתמקדת בחייו של הסופר אֶלֶן קונְוֵויי: ילדותו הקשה בפנימייה, הפיכתו ממורה מתוסכל לסופר מצליח, עזיבתו את אשתו לטובת בן זוג צעיר ממנו. אך המסתורין הולך וגובר וסוזן תוהה - האם ייתכן שזהו הפשע הראשון בעולם שנדרשת עורכת ספרים כדי לפענחו?
בקבוק יין. אריזה משפחתית של טורטייה צ'יפס בטעם גבינה וצנצנת של רוטב סלסה חריף. חפיסת סיגריות בצד (אני יודעת, אני יודעת). הגשם שהולם בחלונות. וספר.
יש משהו יותר נהדר מזה?
'רציחות באחוזת פאי' היה הספר התשיעי בסדרת רבי־המכר האהובה אָטיקוּס פּוּנְד. כשפתחתי אותו לראשונה באותו ערב גשום באוגוסט, כל קיומו היה ככתב־יד שתפקידי לערוך אותו לפני שיראה אור. קודם כול, התכוונתי ליהנות ממנו. אני זוכרת שהלכתי ישר למטבח כשנכנסתי הביתה, הוצאתי לי כמה דברים מהמקרר וסידרתי הכול על מגש. התפשטתי, והשארתי את הבגדים במקום שבו נפלו. גם ככה הדירה הייתה מבולגנת. התקלחתי, התנגבתי ולבשתי חולצה ענקית של מייסי העכברברה שמישהו נתן לי ביריד הספרים בבולוניה. היה מוקדם מדי להיכנס למיטה אבל תכננתי לקרוא את הספר בשכיבה עליה, כשהמצעים עדיין סתורים ומקומטים מהלילה שעבר. אני לא תמיד חיה ככה, אבל החבר שלי לא היה בבית כבר שישה שבועות ובזמן שהייתי לבדי הרשיתי לעצמי בכוונה להנמיך סטנדרטים. יש משהו די מנחם בבלגן, במיוחד כשאין עוד מישהו שיתלונן.
