אבל זה הדבר עם הנוצות

גבר‭ ‬מאבד‭ ‬לפתע‭ ‬את‭ ‬אהובתו‭ ‬וילדיו‭ ‬נותרים‭ ‬בלא‭ ‬אם. המשפחה‭ ‬מוכת‭ ‬האסון‭ ‬קופאת‭ ‬ברגע‭ ‬של‭ ‬הלם‭ ‬וסירוב. והנה‭ ‬דפיקה‭ ‬בדלת; ‬על‭ ‬סף‭ ‬הבית‭ ‬מופיע‭ ‬עורב‭ ‬חצוף‭ ‬ודעתן‭ ‬ונעשה‭ ‬לבן‭ ‬משפחה. ‬לאט‭ ‬ובנחישות העורב‭ ‬בוזק‭ ‬מלח‭ ‬על‭ ‬הפצעים‭ ‬וחובש‭ ‬אותם‭ ‬בשירתו‭ ‬המשונה, ממס‭ ‬בלהט‭ ‬משחקיו‭ ‬את‭ ‬הקרחון‭ ‬השומם‭ ‬של‭ ‬הצער: ‬הוא‭ ‬עושה‭ ‬זאת‭ ‬במונולגים‭ ‬מופרעים, בסופות‭ ‬מוסיקליות‭ ‬מצטלצלות, בתעלולים‭ ‬אכזריים, באבחות‭ ‬דמיון, במחוות‭ ‬של‭ ‬חסד. ‬העורב‭ ‬נעשה‭ ‬מוקד‭ ‬של‭ ‬זיכרון‭ ‬וגעגועים‭ ‬ומתווה‭ ‬למארחיו‭ ‬דרך‭ ‬מצחיקה‭ ‬וקורעתֿ-‬לב‭ ‬של‭ ‬אבל‭ ‬ופרידה‭. ‬

זוהי נובלת הביכורים שכתב מקס פורטר, עורך הוצאת גרנטה הבריטית, עליה זכה בפרס דילן תומס היוקרתי. את הספר הביא לעברית ברגישות ובהומור המתרגם והעורך עודד וולקשטיין.