תרגום חדש ועדכני לרומן האוטוביוגרפי ויצירתה העל-זמנית של הסופרת והמשוררת האמריקאית סילביה פלאת, שהיתה מאז התאבדותה ב-1963 לסמל של דיכאון ודיכוי נשיים.
אסתר גרינווד, אשה צעירה מפרברי בוסטון, זוכה בהתמחות קיץ במגזין מוביל בניו יורק. אסתר איננה נלהבת מהעיר הגדולה, והאירועים סביבה מאיימים עליה ומוציאים אותה מאיזון. צעד אחר צעד היא מאבדת את אחיזתה במציאות, וכשהיא חוזרת הביתה בתום אותו חודש בניו יורק, היא כבר על השביל להתרסקות. היא מגלה שהיא לא יכולה לישון, לא יכולה לאכול ולא יכולה לכתוב. היא לא מתקלחת, לא מחליפה בגדים. היא מנסה להתאבד, ולבסוף מאושפזת בבית חולים לחולי נפש.
פעמון הזכוכית הוא הרומן היחיד שפלאת פרסמה, והוא ראה אור בשנת 1963, חודש בלבד לפני ששמה קץ לחייה בגיל 31. התאבדותה יצרה מיד עניין סביב הספר, אך רק ברבות השנים עמדו הקוראים והמבקרים על חשיבותו ומשמעותו והוא הפך לקלסיקה של המאה העשרים - תיאור ריאליסטי וחד פעמי של מסע אל נבכי הנפש האנושית ולמחיר הכבד שמשלמות נשים בחיים תחת הפטריארכיה.
כי בכל מקום שאשב בו - על סיפון של ספינה או בבית קפה לצד הרחוב בפריז או בבנגקוק - אשב תחת אותו פעמון זכוכית ואתבשל באוויר המעופש של עצמי.
***
זכרתי גם שבאדי וילארד אמר בנימה ידענית ומאיימת שאחרי שיהיו לי ילדים אני ארגיש אחרת, אני לא ארצה יותר לכתוב שירים. אז התחלתי לחשוב שאולי זה נכון שכשאת נשואה ויש לך ילדים, זה כמו לעבור שטיפת מוח שאחריה את ממשיכה בחייך בערפול חושים כמו שפחה במדינה טוטליטרית משלך.
