לא אזוז מכאן

מרקו בלצאנו

שם מקור: Resto qui

  • תרגום: ארנו בר
  • עריכה: אברהם קנטור, נגה אלבלך
תיאור
קוּרוֹן הוא כפר קטן בדולומיטים שתושביו דוברים גרמנית, למרות שייכותו לאיטליה. תחת המשטר הפשיסטי בשנות השלושים של המאה העשרים נאסר השימוש בשפה הגרמנית, בבית הספר נתלית תמונתו של מוסוליני ושפת הלימוד משתנה לאיטלקית, שאותה הילדים לא דוברים. חלומה של טרינה, בת הכפר אשר הכשירה עצמה להיות מורה בבית הספר, מתפוגג באחת. באותם ימים מתחילה גם בנייתו של סכר המאיים להציף את האזור ולעקור את תושבי הכפר מבתיהם. ואז מגיעה המלחמה. 
 
לא אזוז מכאן הוא הסיפור שמספרת טרינה לבתה מתוך געגועים עזים אליה. זהו סיפור אישי על נעורים יפים ובגרות בצל המלחמה, אך גם סיפור על כפר קטן אחד שתושביו קרועים בין נאמנויות, שפות וגבולות, ואף שבמשך דורות הם מתגוררים בכפרם, אין להם ודאות כי המקום ימשיך להיות ביתם.
מתוך הספר
שום דבר את לא יודעת עליי, ובכל זאת יודעת הרבה, כי את בִּתי. אני נתתי לך את ריח העור, את חום הנשימה, את העצבים המתוחים. לכן אדבר אלייך כאילו דיברתי אל מי שהביט אל תוך־תוכי. 
יכולתי לתאר אותך בפרטי פרטים. ואכן בימים שבהם השלג עמוק והבית אפוף דממה נוטלת נשימה, עולים בזיכרוני פרטים נוספים. לפני שבועות אחדים נזכרתי בשומה קטנה שנשאת על כתף, כשרחצתי אותך בגיגית הייתי מצביעה עליה. היא הטרידה אותך. או התלתל מאחורי אוזנך, תלתל יחיד בשיער הדבש שלך.