לא, הספר הזה לא נכתב עלינו, אבל הוא בהחלט בשבילנו - מסע יוצא דופן, גיאוגרפי וספרותי, דרך המגדלורים המבודדים ביותר על פני כדור הארץ בספרו של חוסה לואיס גונסאלס מסיאס, שאסף את סיפוריהם של 34 מגדלורים שהוצבו במקומות שונים בעולם כדי לסייע בדרכן של ספינות. המגדלורים, שחלק מהם הוסבו לפעולה אוטומטית ופועלים עד היום, היו בית ומקום עבודה לגברים ולנשים, שבמקרים רבים נותרו אלמונים.
הספר מספר את סיפוריהם של גיבורים שנלחמו להעניק אור בתנאים שהיו לפעמים קשים מנשוא, עד כי לעתים עלו להם בחייהם, ומלווה בשרטוטי המגדלורים ולצדם פרטים על דרך הקמתם ועל האופן שבו הם פועלים.
האטלס הקצר של מגדלורי סוף העולם, כותב גונסאלס מסיאס, "אינו רק ספר על אודות מגדלורים, הוא גם דרך לראות את עצמנו נשקפים במראה של המצב האנושי, לשאול את עצמנו באשר לחוויית החיים בבדידות, להכיר בתלות של האחרים באתגר ההישרדות, לחקור את מיני הסבל והגדולה שאנו מסוגלים להגיע אליהם בתנאים קיצוניים”.
יש משהו יפהפה ופראי בארכיטקטורות הפרועות הללו. אולי כיוון שאנו חשים שמדובר ביצורים גוססים. אורותיהם כבים, גופם מתפורר. ואף שרבים מן הזקיפים הללו ממשיכים להיות מסורים לביצוע משימתם ולהאיר את המים, הרי שטכנולוגיות התקשורת הימית החדשות גורמות לכך שפעולתם תהפוך היום בהדרגה למיותרת
[...]
צללתי במשך כמעט שנתיים בים של מידע בניסיון להבחין בין האורות והצללים, כדי לגרום לכך שסיפורים אחדים, שלעתים קשה להוכיח אותם, יהיו אמינים. אין כאן שום דבר מומצא, וכל מה שכתוב בספר הזה נכתב קודם לכן במקום כלשהו. אף על פי שמעולם לא הייתי באף לא אחד מהמקומות המבודדים הללו, הרשיתי לעצמי להתייחס אליהם כאילו אני מכיר אותם, וחשתי – מהנוחות של ימינו – את הסערה המכה בחלונות, את הבידוד המופיע מאחורי הסערות, ואת הבדידות האורבת בין הערפילים.
