מתי באחרונה שילבתם/ן בתפריט חוטמית זיפנית? או קריתמון ימי? מתי זיהיתם/ן אותם במהלך טיול? צמחי בר למאכל, פרי עטו של אורי מאיר-צ'יזיק החוקר מסורות מקומיות של תזונה ורפואה, משמר את המסורת העתיקה של ליקוט צמחים למאכל ומציע עוד הרבה.
המדריך מציע 30 מסלולי טיול שבהם תלמדו לזהות צמחי בר, מציין היכן במקורות נזכר כל צמח ומונה את סגולותיו הרפואיות והתזונתיות. לכל מסלול מצורפים מתכונים לתבשילים טעימים ומיוחדים: מגלילת עלי חוטמית ועד דג ברוטב צלפים, מתפרחות עכוב עם בשר וטחינה ועד קציצות כף־אווז.
הספר - בפורמט נוח לנשיאה בתרמיל - מתאים לטיילים, לבשלנים, להורים ולילדים. הוא כולל 100 מתכונים להכנת אוכל מן הבר, מסלולים מפורטים, צילומים של צמחי המאכל השונים, אזהרות מפני אחרים, ציון אם הצמח מוגן או לא, ובסוף הספר יש גם אינדקס מושקע.
כל מי שילדותו עברה עליו באיזור כפרי מתרפק בוודאי על זיכרונות מחוויות ליקוט: זיכרון עמום של אכילת פירות החלמית; זיכרון קוצני של טיפוס על עץ הדומים בחיפוש אחר שיזפים; וזיכרון מתוק של תאנים, של סברסים ושל תותי עץ בקיץ. כך החל גם הרומן שלי עם צמחי הבר. בוואדי הסמוך לביתנו במעלות צמחו רבים מהצמחים המוזכרים בספר הזה. בילדותי נהגתי לטייל שם ובמקומו אחרים, וללמוד ממה שהיה לטבע להציע.
משבגרתי והעמקתי ברזי המטבח שבתי אל הידידים מפעם – אל המרווה, אל האזוב, אל החרוב ואל החלמית – ולמדתי על רבים אחרים. לפתע נעשה שוב הטבע ידי מוכר. צידי הכבישים עמוסים כל טוב, ואין יותר עשבים שוטים או קוצים מיותרים. כולם חלק מתהליך חוזר ונשנה של צמיחה-ליקוט-קמילה-ונביטה מחודשת.
כיום, כשאני יוצא לטייל עם בנותי ותר איתן אחר פירות טעימים, או מסביר למטיילים כיצד להתבונן בקרקע ולחפש עלים ירוקים לסלט, מקבלים אותי היערות אליהם בשמחהץ צידי הנחלים המוכרים מראים לי את הדרך אל צמחי המים, וצמרות העצים המלוות אותי מעניקות לי יותר מאשר צל. אני קורא את כתביהם של הרופאים שחיו כאן בימי קדם, ולומד לראות את מעגל הנביטה והקמילה של הצמחים משתלב במעגל הצמיחה של בעלי החיים, ובהם – האדם.
