תרגום ראשון לעברית מרשימותיו של יצחק בשביס-זינגר, מגדולי סופרי היידיש וחתן פרס נובל לספרות לשנת 1978, על חוויותיו מביקור בישראל, מהן הסיק כי "לא ייתכן קיבוץ גלויות בלי סובלנות מרבית".
בסוף שנת 1955 הגיע בשביס-זינגר לראשונה בחייו לישראל. הוא טייל במשך כמה חודשים במדינה הצעירה וכתב על כך לעיתון היידי פָֿארווערטס שבניו יורק. הוא הביט בארץ ישראל וביושביה באהבה ובתוכחה. רשימותיו מלאות בהתלהבות מהנופים התנ"כיים ומהערים המודרניות. בד בבד, הוא לא היסס לתאר את הפערים החברתיים בין שלל המגזרים בארץ ישראל הממשית.
הוא מתאר את תל אביב ("חם בתל אביב – הן פיזית והן רוחנית") ואת נופי הגליל, את הפלסטינים מיפו שתובעים את בתיהם בבתי משפט ישראלים, את האפליה נגד יהודים מזרחים וחרדים ואת המתחים בין יהודים ישראלים ליהודי חוץ-לארץ. בסופו של דבר, מבטו הוא מבט של יהודי, לאו דווקא ציוני אבל בהחלט רומנטי, שמבטא את אהבתו לארץ בלי להתעלם מהאתגרים הגדולים שעומדים למול כל יושביה.
את הרשימות תרגם בני מר, פתח דבר: דוד סטרומברג (תרגום: סיון בסקין).
ופתאום אני מגיע לתל אביב. כבר אמרו לי מראש באונייה שתל אביב היא עיר מכוערת, שנבנתה בלי תוכנית ובלי חוש אסתטי. היו שהשוו את תל אביב לרחוב נאלבקי בוורשה, לגרנדירשטראסה בברלין, לשכונת ווייטצ'פל בלונדון, ולמה לא? אבל איני מבחין בכיעור של תל אביב. אדרבה: היא נראית בעיני עיר יפה מאוד שנבנתה בתכנון ובטעם. הבתים כאן מוארים והמרפסות מעידות על אקלים פתוח, טרופי למחצה ומלבב. כן, מלבב כאן כמו גשם ביום קיצי. הרחובות והבתים אינם נבדלים. הכול פתוח לרווחה ומברך לשלום. אין בעיר הזאת שמץ של סנוביות. כל העיר הזאת היא אכסניה יהודית. כן, זה רחוב נאלבקי, אבל אהבתי גם את נאלבקי. זו ורשה, וילנה, ברדיצ'ב, איסט ברודוויי וארץ ישראל בעת ובעונה אחת. תל אביב היא אנציקלופדיה, אבל אנציקלופדיה יהודית שמופיעים בה יחד רבנים ליטאים, גרמנים בני דת משה, תלמידי חכמים הונגרים בזקנים מגולחים, פרופסורים איטלקים, חכמים טורקים ואנשי עט. לא ייתכן קיבוץ גלויות בלי סובלנות מרבית [...] [...] חם בתל אביב – הן פיזית והן רוחנית. כבר אוקטובר אבל השמש בוערת כמו בתמוז. כולם לובשים חולצות. רק לעתים נדירות אפשר לראות חליפה ועניבה. דתיים חובשים כובעי קש. אפשר לראות תלמיד ישיבה חובש כיפה. חנויות הסודה והגלידה מוכרות מהשכם בבוקר עד שעות הערב המאוחרות. בחלונות הראווה של חנויות הספרים מוצגים ביחד מדרש רבה וביוגרפיה של המינגוויי; ספר חסידות ורב מכר, רומן למשרתות; כל כתבי יוסף חיים ברנר והרומן הצרפתי הפופולרי "בוקר טוב, עצבות", היסטוריה חדשה של יוון ומדריך ברידג'. מופיעים כאן עיתונים בגרמנית, בהונגרית, בבולגרית, ברומנית. האם מדברים יידיש? מאז עזבתי את פולין לא שמעתי כל כך הרבה יידיש כמו בתל אביב, וגם גרמנית לכאורה, ועברית רעה וטובה, ולאדינו – ומה לא? לְמה תל אביב דומה? לקוני איילנד, לוויליאמסבורג, לווילנה, ללבוב, לאיסט ברודוויי, לפשיאזד, וגם למדריד ולסביליה. באוטובוסים צפוף מאוד. בדואר עומדים בתורים ארוכים. ברחובות אחדים התנועה סואנת מאוד. אבל כמו בערים רבות באירופה משתרר כאן שקט משונה בין שתיים לארבע. כל העיר אוכלת ארוחת צהריים. רוב החנויות סגורות, והמעבר מעבודה למנוחה ומהמולה לנחת הוא מהיר מאוד.
