ספר ראשון בעברית משיריה של אנה סווירשצ'ינסקה (1909-1984), הידועה גם כ"אנה סוויר". תרגם מפולנית דוד וינפלד, שאף הוסיף אחרית דבר.
סווירשצ'ינסקה היתה משוררת פולנית, מחזאית וסופרת ילדים. היא השתתפה ב-1944 כאחות במרד הפולני נגד הגרמנים בוורשה, ולאחר שנתפסה נדונה למוות בירייה. היא הועמדה על יד קיר במשך שעה והמתינה להוצאתה להורג, שבוטלה לבסוף. אחרי דיכוי המרד נמלטה לקרקוב, שם נשארה עד מותה.
צ'סלב מילוֹש, שתירגם את שירתה של סווירשצ'ינסקה לאנגלית, כתב עליה את הספר איזה אורח היה לנו שפורסם בשנת 1996 ובמהדורה שנייה ב-2003. "היא היתה בעלת אישיות סוערת, עזת יצר, גאה, ענווה, חוטאת, רחמנית, אוהבת, שגעונית", כתב והוסיף: "משוררת שמפרסמת את קובץ שירי האהבה הראשון שלה בגיל 66! יש בזה טעם של שערורייה. חצופה... [שירתה] הרחיקה עד מאוד את מיקומן של אבני הדרך על מה שראוי לאישה לכתוב עליו".
השכנה אמרה לשכן
הַשְּׁכֵנָה אָמְרָה לַשָּׁכֵן:
מֵאָז שֶׁבַּעֲלִי נֶהֱרַג אֲנִי לֹא יְשֵׁנָה,
כְּשֶׁיּוֹרִים, אֲנִי שָׂמָה שְׂמִיכָה עַל הָרֹאשׁ.
כָּל הַלַּיְלָה אֲנִי רוֹעֶדֶת תַּחַת הַשְּׂמִיכָה הַזֹּאת.
אֲנִי אֶשְׁתַּגֵּעַ אִם אֶשָּׁאֵר הַיּוֹם לְבַד,
יֵשׁ לִי אֶת הַסִּיגַרְיוֹת שֶׁל בַּעֲלִי. אֲדוֹנִי, בְּבַקָּשָׁה,
תִּכָּנֵס בָּעֶרֶב.
