סיפורה של נערה עיוורת וגלמודה הנאספת לביתו של של כומר פרוטסטנטי, נשוי ואב לילדים, ברומן קצר שפרסם ב-1919 אנדרה ז'יד, מענקי הספרות הצרפתית של המאה העשרים, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1947. הערצתה של הנערה לאיש הדת והמוסר מקבלת תפנית לאחר שניתוח מחזיר לה את ראייתה.
הרומן מלווה בסיפור חתירה לאהבה מ-1893, עליו כתב ז'יד במבוא: "הספרים שלנו לא היו סיפורים אמיתיים ממש על אודות עצמנו אלא דווקא על תשוקותינו הנוגות. ייחולים למעגלי חיים אחרים לעולם אסורים, על כל המחוות הבלתי אפשריות. כאן אני כותב חלום שהפריע רבות למחשבתי ותבע לעצמו קיום".
