פרומתאוס הכבול ברישול

על פי המיתולוגיה היוונית, הגיבור הטיטאני המפורסם פרומתאוס, אוהב בני האדם שגנב בעבורם את האש, היה כבול במצוותו של זאוס. אבל פרומתאוס בנובלה הסטירית-פילוסופית השנונה של אנדרה ז׳יד – מענקי הספרות הצרפתית של המאה העשרים וזוכה פרס נובל לספרות לשנת 1947 – מצליח להשתחרר מכבליו, ומוצא את עצמו בפריז של סוף המאה ה-19.

בפרומתאוס הכבול ברישול צועד פרומתאוס בשדרה, מגיע למסעדה פריזאית, שם הוא נקלע להרפתקה חדשה ומגלה כבלים חדשים ומעיקים אף יותר: כבליו של הקיום האנושי. כיצד ישתחרר שנית? "פרומתאוס שומר את נוצותיו של הנשר, ובאמצעותן יכול כעת ז׳יד לכתוב, להתבטא ולספר את סיפורו, שהרי בגן עדן אין ספרים וכלי כתיבה", כותב עידן דורפמן באחרית הדבר לספר. "הגירוש מגן עדן הוא המחיר שעלינו לשלם כדי להיות בני אנוש, בעלי תודעה, מודעות ומצפון. שלושת אלה עלולים להעיק עלינו, אך גם מעניקים לנו חופש פעולה עצום: החופש לחיות את חיינו שלנו ולכתוב אותם, אם רק נשכיל להבין את המקריות העומדת בבסיסם".

הדימוי על הכריכה: "פרומתאוס בשלשלאות" מאת ניקולה סבסטיאן אדם, 1762, מוזיאון לובר, פריז.

74 ₪

אפשרויות משלוח

איסוף עצמי מהחנות

3 - 5 ימי עסקים

חינם

המגדלור ספרים — מקווה ישראל 18 תל-אביב יפו 6511515

שליחות לדלת ביתך

3 - 10 ימי עסקים

30 ₪

חינם לסל קניות מעל 300 ₪

שילוח בינלאומי

10 - 20 ימי עסקים

150 ₪

250 ₪ לסל קניות מעל 500 ₪

350 ₪ לסל קניות מעל 1,000 ₪

500 ₪ לסל קניות מעל 1,500 ₪

* משלוח לחוֿ"ל עלול לגרור חיוב במיסים ובתשלומים נוספים, בהתאם לכללים ולתקנות של מדינת היעד. בדקו מראש, במיוחד למשלוח לארה"ב, לאור השינוי במדיניות המכסים במדינה

מתוך פרומתאוס הכבול ברישול

מספר ימים לאחר מכן, פרומתאוס הוסגר למשטרה באדיבותו הרבה של המלצר, ומצא עצמו עצור בעוון ייצור גפרורים ללא רישיון.
בית הכלא, מבוּדד משאר העולם, לא אִפשר לראות אלא את השמיים. מבחוץ הוא נראה כמגדל; בפנים, פרומתאוס השתעמם.
המלצר בא לבקרו.
"הו!" אמר לו בחיוך פרומתאוס, "אני מאושר כל כך לראות אותך! התגעגעתי נורא. דַבֵּר, אתה שבא מבחוץ; החומה של בית הסוהר הזה מפרידה אותי מהכול, ואני כבר לא יודע שום דבר על האחרים. מה הם עושים? ותחילה אתה, מה אתה עושה?"
"מאז השערורייה שלך," השיב המלצר, "כמעט כלום; לא בא אלינו כמעט אף אחד. איבדנו זמן רב בתיקון חלון הראווה."
"אני מאוד מצטער," אמר פרומתאוס, "אבל דמוקלס לפחות? ראית אותו מאז? הוא יצא מהמסעדה מהר כל כך ביום ההוא; לא הספקתי להיפרד ממנו לשלום. צר לי על כך. הוא נראה אדם עדין מאוד, כולו דרך ארץ ונקיפות מצפון; הוא סיפר על כאבו בפשטות ונגע לליבי. האם כשעזב את השולחן הוא לפחות היה רגוע?"