סיור לילי סביב חדרי

תעתועי הדמיון המעסיקים אותי מציבים לפנַי ניגודים כה רבים ביחס ליצירותיו האלמותיות של מר דה בּוּפוֹן, עד כי המחשבה לחקותו, ולוּ גם בעניין זה, לא הייתה מן הסתם עולה בדעתי מעולם אלמלא תקרית אקראית שהובילה אותי להחלטה בעניין זה. משָרת שהסיר אבק מעל הרהיטים סבר שיֵש הרבה אבק על תמונה בצבעי פסטל שאך זה סיימתי לצייר, ואיבק אותה טוב כל כך בפיסת בד, עד שהצליח למעשה להסיר ממנה את כל האבק שהתקנתי בה בקפידה רבה. לאחר שכעסתי עליו מאוד, כעס שלא היה במקומו, ושלא כדרכי בקודש לא אמרתי לו דבר כאשר הגיע, שינסתי מיד מותנַי ושבתי לביתי עם מפתח לחדר קטן ששכרתי בקומה החמישית ברחוב דה לה פְּרוֹבידֵנס. העברתי לשם עוד באותו יום חלק ניכר מן החומרים המובחרים שעסקתי בהם, ובהמשך הרביתי לבלות שם, מוגן מפני המהומה הביתית וממנקי תמונות. השעות חלפו כרגעים בחדרון מבודד זה, ויותר מפעם אחת השכיחו ממני הזיותי את שעת ארוחת הערב. הו, בדידות ענוגה! הכרתי את המנעמים שאַת משכֶּרת בהם את אהובייך. אבוי למי שאינו מסוגל להיות לבד יום אחד בחייו בלי לחוש את ייסורי השעמום, ולמי שמבכר, כאשר נדרש, לשוחח עם אווילים ולא עם עצמו!