"אחד הטקסטים הישראליים החזקים, החריפים והאמיצים שקראתי", כתב יגאל שוורץ, עורך הספר שלפנינו, שבו מתכנסים במחסן קירור לבשר, שהפך לאולם אירועים לעת מצוא, גברים, נשים וגם ילד, המשתפים אחד את השני בסיפוריהם.
בדומה לדקמרון של בוקציו באיטליה של המאה ה-14, מתכנסים להם בקברט חירייה של עירית דנקנר־קאופמן אנשים הבורחים ממגֵפה המשתוללת בחוץ, ומערטלים את עצמם בסיפורים כאילו לא יהיה מחר.
האורחים בקברט חירייה מייצגים חתך רחב למדי של החברה הישראלית: מנכ"לית מפעל לשינוע זבל, פרופסור לאסלאם וילדם שנפגע קשה בתאונת דרכים; קבוצת גברים, חברים מהצבא, בהם סדרן מוניות, קומבינטור בוטה וגס רוח, אך גם מי שיישאר עם הילד הנכה. ואליהו, שיושב ורושם; ועורבים – המגיעים משום מקום, רואים הכול ונוקמים.
