""הבית אשר נחרב" הוא יצירת מופת. הישג כתיבה נדיר ובשורה ספרותית של ממש" - כך כותב שמואל פאוסט ברשימת ביקורת בעיתון מעריב. הספר, המועמד ברשימה הקצרה לפרס ספיר 2014, מביא את סיפורו של אנדרו כהן - פרופסור לתרבות השוואתית המתגורר בניו יורק. כהן הוא איש מרשים, מרצה מבוקש, אינטלקטואל כריזמטי וכובש לבבות, נינוח ומאופק ובעל עמוד שדרה מוסרי. גבר נאה, אופנתי, חובב מוזיקה, אמנות, ארכיטקטורה ובישול. עולמו המוקפד של כהן מזדעזע כאשר חודרים לתוכו חלומות והזיות בהקיץ, שבהם קרעי תמונות ממלאכת המשכן ועבודת הכהנים בבית המקדש, דימויים אפוקליפטיים, מראות של כלי קודש ודמותו החומקת בין רחובות הכרך של איש כהן עתיק יומין נושא מחתה בידו. תודעתו, שנפרצה עם פלישת המיסטיקה לעולם הרציונלי הסדור, נעשית מסוכסכת ומבולבלת ומובילה אותו להתקפי חרדה ולמעשים נטולי היגיון, המבשרים את קריסתו הרגשית והמנטלית ואת השלכותיה הגופניות והחברתיות. הרומן מתרחש על רקע אסון התאומים, ובסופו, מתחברים העולמות החרבים של היהדות האמריקאית החילונית, אל שאלה אחת - האפשרות היהודית של בית.
על ספרו הראשון, "חביב", זכה נמדר בפרס ספר הביכורים של משרד המדע, התרבות והספורט לשנת 2000.
"בבוקר בהיר אחד, ביום ו' באלול שנת ה"א אלפים שבע מאות שישים ואחת לבריאת העולם שחל להיות בשישה בחודש ספטמבר שנת 2000 למניין אומות העולם, נפתחו שערי השמיים מעל העיר הגדולה ניו יורק וכל שבעת הרקיעים נגלו מבעדם, סדורים זה על גבי זה כשלביו של סולם הניצב ארצה, ממש מעל תחנת הרכבת התחתית של הרחוב הרביעי, וראשו מגיעה השמימה."
