ספר שיריה השלישי של מיה טבת דיין, כלת פרס ראש הממשלה לספרות (2018) ופרס קוגל לספרות (2016), הרואה אור בסדרת כבר בעריכת ליאת קפלן בהוצאת מוסד ביאליק.
הספר הוא יומן חיים פואטי שנכתב "בזמן אמת", מאז שיבתה של המשוררת מקנדה לישראל לאחר שנים של מסע משפחתי והיישר אל תוך הקורונה, הסגרים, קשיי הזוגיות והאימהות, והשאלות על אקולוגיה וסוף העולם.
כותבת על הספר מיה טבת דיין: "כמה חודשים לפני יציאתו של הספר הזה חלמתי שאני לבדי בשדה בלילה ומעליי גבוה בשמיים עפה תנשמת. כמעט התעלפתי מפחד. התפללתי שלא תבחין בי. אלא שהתנשמת צללה הישר לכיווני, ואז חבטה בי אל הקרקע ונשכבה מעליי בכל משקלה. ומה הסתבר? שהיא רכה כמו שמיכת נוצות. ולפתע כל מה שהתפללתי היה להישאר כך: בגבי על האדמה, מכוסה בשמיכת הציפור הזאת. אלוהים עדי שאני נוטה לפחד את הפחד הלא נכון, אבל שאת התפילות שלי אני מוכנה ברגע להפוך מהקצה אל הקצה. בדיוק בימים כאלה נכתבו שירי הספר הזה".
צילומי השירים מאתר האינטרנט של המשוררת
