תוכחת מגולה

אִשָּׁה נוֹלָדָה מִקְּטַנֵּי אָרֶץ
קָלוֹן וּכְלִמַּת עָם וּבוּז מִשְׁפַּחַת,
אִם קוֹלָהּ קוֹל עָרֵב וְשִׁיר מַשְׁמַעַת,
תּוּבַל בֵּיתָה אִישִׁים נְטִילֵי כָסֶף
כִּגְבֶרֶת תֵּחָשֵׁב וְשָׁם שַׁלָּטֶת;
גַּם אִישׁ כִּי גִידֵי פַחֲדָיו נִתָּקוּ,
אִם מָעוּךְ יֶהִי אוֹ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ,
גַּם הוּא לָשִׁיר יֻקַּח בְּרֹב תִּפְאָרֶת,
אֵלָיו יָרִיצוּ מַתְּנוֹת הָעֵרֶךְ,
זוּלָתִי הַשָּׂכָר אֲשֶׁר לוֹ יֶרֶב,
יִטֶּה אַרְצָה מִנְלָם וְהוּא הָעֹשֶׁר,
מִיּוֹם אֶל יוֹם יַרְבֶּה עֲדֵי אֵין חֵקֶר;
אֵלֶּה כִּי אַחַר שִׁיר וְקוֹל יֶהְבָּלוּ,
כִּי רֻבָּם אוֹ כֻלָּם עֲגָבִים הֵמָּה,
מַפְרִיעִים מֵחָכְמָה וּמוּסַר נָפֶשׁ,
לָמָּה יִשְׁגּוּ בָהֶם? הֲלֹא טוֹב לָמוֹ
לָסוּר אֶל צֵל גַּנִּים וְכַרְמֵי חֶמֶד,
כִּי שָׁם לָאֶלֶף צִפֳּרִים קִנֵּנוּ
וּבְצִפְצוּפָם קוֹלוֹת עֲרֵבִים יַחַד
רַק מֶתֶק וּנְעִימוֹת בְּלֵב יִתֵּנוּ,
בִּלְתִּי זָהָב וּבְלֹא מְחִיר וָכֶסֶף,
וּבְטֹהַר רַב כִּי לֹא יְחַבֵּל נֶפֶשׁ
אַף זֶה יִבְחַן לִבִּי בְּשִׁבְתִּי הֵנָּה.