ספר ביכורים של הדס שלמה, הכותבת בשיריה על ילדותה בבית הילדים שבקיבוץ, על התבגרותה לצד אימא מתמודדת נפש ועל השבר הגדול שנפער במרקם המשפחתי, אבל גם על יחסיה הבוגרים עם האם, ולבסוף על האבל על מות שני הוריה בשנים האחרונות.
כך כתבה המשוררת על ספרה: חֲלֵב תְּאֵנִים נולד במהלך שנת היתמות הראשונה שלי, ומלווה את החיפוש אחר שפה שלא הכרתי, שפת הגעגוע של בת אל אימה ואביה. בספר כשישים שירים אשר נוגעים ברגעים של מרחק ודומות, שיגעון ונעורים, אימהות וילדות, זוגיות ובית, ומבקשים לאסוף לשלם את חלקיקי החיים ולהתבונן באהבה במה שצמח מתוך האין.
שתי אימהות
עִם אִמִּי הַחַיָּה דִּבַּרְתִּי מְעַט,
אֶת אִמִּי הַמֵּתָה אֲנִי מְשַׁתֶּפֶת כָּל יוֹם.
עַל אִמִּי הַחַיָּה כָּעַסְתִּי,
אֶת אִמִּי הַמֵּתָה אֲנִי חוֹלֶמֶת בַּלַּיְלָה.
לְאִמִּי הַמֵּתָה אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת, שׁוֹאֶלֶת אוֹתָהּ
שְׁאֵלוֹת, מְסַפֶּרֶת עָלֶיהָ לַאֲנָשִׁים,
מֵאִמִּי הַחַיָּה הִתְרַחַקְתִּי.
אֶל אִמִּי הַמֵּתָה אֲנִי מוֹצֵאת דִּמְיוֹן,
אֲנִי מְבִינָה אוֹתָהּ, חוֹמֶלֶת עָלֶיהָ
מִשְׁתַּתֶּפֶת בְּשִׂמְחָתָהּ וּבְצַעֲרָהּ,
כּוֹתֶבֶת לָהּ שִׁירִים.
