סל קניות
סל הקניות ריק
חזרה לחנותמול כל הדלתות
ליאת מנדל
כיצד מוצאים בית, איך מרגישים בו, כיצד מחזיקים וחיים בו אחרי שנמצא, וכיצד עוזבים אותו? האם הוא יכול להיות רק במקום שבו נולדת או שניתן להרגיש בבית במקום אחר? האם אפשר יהיה להרגיש בבית בעתיד, מרגע שהבית שהיה לך אבד?
ליאת מנדל לא הצליחה להשלים עם פרידה מדירה אהובה, וכתבה על כך שירים. "שירים לבעלת הבית הקודמת. שירים על הדלת העקשנית. שירים על קבוצת הדיירים בוואטסאפ הישן [...] שירים על כלות וקריעה וגעגוע. זה עשוי היה להישמע כמו עוד ספר שירים על בית", כתבה בפייסבוק מיה טבת דיין, עורכת מול כל הדלתות, "אבל שום ספר שירים על בית אינו סתם עוד ספר בימים האלו – כשכולנו עוברים ועוברות את רעידת האדמה מתחת לרגלינו. כשהבית מרגיש כאילו הוא נוטש אותנו גם אם לא עברנו לשום מקום, לא גורשנו משום דירה, לא חיזרנו אחר תיבת הדואר הקודמת בגעגוע עקשני".
ליאת מנדל היא תלמידה ומורה בדרך היוגה ויוגה־תרפיסטית מוסמכת. כותבת בפלטפורמות שונות על יוגה ככלי טיפולי מייצב. מול כל הדלתות הוא ספר שיריה הראשון.
מתוך מול כל הדלתות
שדרה
לֹא הֶחְמַצְתְּ דָּבָר, אִמָּא
אֲנִי עֲדַיִן חַיָּה בְּאוֹתָהּ דִּירַת גַּן
פִּרְחֵי הַמִּכְנָף מַמְשִׁיכִים
לְהַצְהִיב אֶת הַדֶּשֶׁא הַסִּינְתֶּטִי
וַאֲנִי מְגָרֶפֶת וּמְגָרֶפֶת
לֵידוֹתַי מֵעוֹלָם לֹא קָרוּ
נְכָדַיִךְ נוֹתְרוּ נִיצוֹץ בְּעֵינַי
וּמַמָּשׁ כָּמוֹךְ, בְּלִי גּוּף.
גַּם אֲחֵרִים לֹא הִצְלַחְתִּי לְהַצִּיל
מִסַּרְטָן, מִלֵּב שָׁבוּר.
תְּגַדְּלִי עַמּוּד שִׁדְרָה מְצֻיָּן
אַחֲרֵי שֶׁלֹּא אֶהְיֶה פֹּה,
תָּמִיד הִתְעַקַּשְׁתְּ
אֲפִלּוּ עַכְשָׁו קָשֶׁה לָךְ לְהִתְאַפֵּק
מִלּוֹמַר בְּפַרְצוּף מְרֻצֶּה,
אָמַרְתִּי לָךְ.