כמעט כרגיל, כותרת ספרה החמישי של עדנה גורני, ספק מתריעה ספק מהתלת – הכל כרגיל אבל רק כמעט. מהלך הזמן סדיר לכאורה: עונות מתחלפות, ציפורים נודדות, רוח נושבת, גשמים יורדים. את אשליית השגרה מטרידות הפרעות מסוגים שונים: מפגש עם קמטן, שממית שנלכדה בין שלבי התריס, מגפת הקורונה, מחלתה של האם.
בספר ארוגות זו בזו סוגות שונות: הייקו, הייבון, שירים, פרגמנטים ושירים בפרוזה. המרקם קושר בין טקסטים רחוקים לכאורה בקשרי עומק, במשך של רגעים פשוטים ויומיומיים עם איכות דחוסה של רגע קצר, משנה תודעה ומאתגר הבחנות בין פרוזה לבין שירה.
עדנה גורני היא בעלת תואר דוקטור באקולוגיה ויוצרת פמיניסטית. חקרה התנהגות ציפורים והרצתה בתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת חיפה.
שבת
עֲנָקִית כִּיקוּם, עֲמֻקָּה כְּיָם,
הַסַּפָּה שֶׁל סַבְתָּא (שֶׁרִפַּדְתִּי מֵחָדָשׁ)
עָלֶיהָ אִי בּוֹדֵד, נְקֻדָּה זְעִירָה,
אִמִּי הָאוֹבֶדֶת בּוֹהָה
בַּחֲלַל הַחֶדֶר, בִּטְנָהּ בּוֹלֶטֶת, רַגְלֶיהָ
אֵינָן נוֹגְעוֹת בָּרִצְפָּה, לוֹפֶתֶת אֶת אַרְנָקָהּ
כְּגַלְגַּל הַצָּלָה, מְחַכָּה
שֶׁאֶתְעוֹרֵר סוֹפְסוֹף וְאָקוּם
וְנֹאכַל יַחַד אֲרוּחַת בֹּקֶר.
