אחרי כ-15 שנות עבודה ומחקר, רואה אור ספרו של איתן בולוקן, המוקדש לתרגום כתביו ולביאור מחשבתו של אחד מגדולי ההגות הבודהיסטית: מורה הזן היפני אֶיהֶי דוֹגֶן, בן המאה ה-13. לפנינו עיון מקיף, רב פנים ומעורר מחשבה, בתורתו של אחד מגדולי הגות יפן לדורותיה.
על אודות דוגן, הנחשב למייסד אסכולת הסוֹטוֹ של הזן, נאמר כי ייסד את "דת הישיבה" אשר אינה תרה אחר דבר – אף לא אחר התעוררות. תפיסתו העמוקה והחידתית הציבה אותו כאחת מדמויות המפתח להבנת עושרה וחוכמתה של מסורת הזן היפנית על זרמיה, הנפוצים כיום גם במערב.
בשער הראשון של הספר, שער התרגום, כלולים תרגומים מן המקור לחיבורים מרכזיים להגותו של דוגן וכן פרקי פרשנות המוקדשים להסבר על אודות חייו ומחשבתו. השער השני, שער הביאור, הוא פרי חקירה ממושכת בנבכי הספרות הפרשנית הענפה שנפוצה ביפן ובמערב במאות השנים האחרונות, והוא דן במקורות העתיקים לקורותיו של דוגן, בשפתו הדתית ובעיקרון אי-השניות המרכזי לה, בהתמודדותו עם סוגיות הזמן, הלידה והמוות, בתורת הישיבה השקטה שניסח וכן בתפיסתו האתית.
ייעוץ מדעי: יעקב רז
אמנם התורה שופעת בקרבנו וזמינה, אך בלא מעשה אין היא נגלית, ובלא מימוש אין היא מושגת. פשוט אצבעותיך והנה תפסת; התורה אינה מוגבלת לאחד או לריבוי: דבר על אודותיה וכבר פיך מלא (מתוך "שיחה על אודות ההתמסרות לדרך")
כשכל הדברים הם תורתו של הבודהה, יש תעתוע והתעוררות, יש אימון, יש לידה, יש מוות, יש בודהות ויש כל הבריות. כשריבוא הדברים נגלים בהיעדר עצמיותם, הרי שאין בלבול ואין ערות, אין בודהות ואין בריות, אין לידה ואין מוות. מאחר שמתחילה דרך הבודהה מנתרת אל מעבר לשפע ולהיעדר, יש לידה וכיליון, יש תעתוע והתעוררות, יש ריבוא הבריות ובודהות. ובכל זאת, כשפרחים נובלים אנו כואבים, וכשעשבי הבר מתפשטים אנו נרתעים (מתוך "הקואן הגלוי")
