אחד מעמודי התווך של הספרות האמריקאית בת זמננו, קלסיקה שראתה אור לראשונה ב-1960. אל תיגע בזמיר זכה בפרס פוליצר לשנת 1963, נמכר בעשרות מיליוני עותקים, תורגם ליותר מארבעים שפות והוא חלק מתוכנית לימודי הספרות ובחינות הבגרות גם בישראל. בעברית ראה הספר אור לראשונה ב-1964 בהוצאת עם עובד, והספר שלפנינו הוא בתרגום החדש של מיכל אלפון מ-2015.
עלילת הספר מתרחשת בשנות השלושים של המאה העשרים במייקום, עיירה מנומנמת בדרום ארצות הברית, המתמודדת עם משבר מוסרי וערכי, כאשר אחד מתושביה, אפרו-אמריקאי, מואשם באונס של צעירה לבנה. גזענותם, אלימותם וצביעותם של תושבי העיירה אינן נעלמות מעיניהם של סקאוט וג'ם פינץ', הילדים גיבורי הספר, שאביהם, עורך הדין אטיקוס פינץ', מתבקש להגן על הנאשם בבית המשפט.
מחברת הספר, הרפר לי, היא צאצאית של רוברט אי לי, המפקד הנערץ של כוחות הקונפדרציה במלחמת האזרחים של ארצות הברית. לי נולדה בשנת 1926 במדינת אלבמה שבארצות הברית. בשנות הארבעים, בעת שלמדה משפטים באוניברסיטה, כתבה סיפורים קצרים שעסקו בגזענות, נושא יוצא דופן באותה תקופה. אחרי הצלחתו המסחררת של אל תיגע בזמיר הסתגרה ולא פרסמה עוד. בשנת 2015 נחשף רומן גנוז בשם ניצב כל הלילות, שכתבה לפני אל תיגע בזמיר, העוסק בקורותיה של סקאוט כאישה צעירה השבה אל עיר הולדתה.
כשהיה אחי גֵ׳ם כמעט בן שלוש־עשרה, הוא שבר את המרפק בצורה קשה. אחרי שהשבר התאחה וחששותיו של ג׳ם שמא לא יוכל לשחק פוטבול התבדו, לא הטרידו אותו תוצאות הפציעה שנראו לעין. זרועו השמאלית היתה קצרה קצת יותר מזרועו הימנית; כשעמד או הלך פנתה כף ידו בזווית ישרה לגופו, באגודל מקביל לירך. זה לא עניין אותו כהוא זה, ובלבד שיוכל להעביר כדור למסירה או לבעיטה.
אחרי שנים, כשהעבר היה רחוק מספיק וכבר יכולנו לראות אותו, היינו מדברים לפעמים על האירועים שהובילו לפציעתו של ג׳ם. אני טענתי שהכול קרה בגלל משפחת יוּאֶל, אבל ג׳ם, שהיה גדול ממני בארבע שנים, אמר שזה התחיל הרבה לפני כן. הוא אמר שהכול התחיל בקיץ שבו הגיע אלינו דִיל, כשדיל הציע שנפתה את בּוּ רֶדְלִי לצאת החוצה.
