ספר חדש של יובל שמעוני הוא תמיד חגיגה, והפעם ספר רב קולי ועכשווי, ובו לפחות גופה אחת ותעלומה המונחת לפתחנו, הקוראות והקוראים. בהיעדר בלש – לא איש משטרה ולא בלש פרטי - מלאכת הזיהוי והפתרון מוטלת עלינו.
שעת ערב מאוחרת בפאב תל אביבי. זוגות אחדים יושבים שם, גם כמה יחידים. שבעה שולחנות תפוסים: אחדים במרכז הפאב והאחרים – בצדדים או בפינות המוארות פחות, ואפשר לשמוע ברקע קטעי שיחות. יש רק מלצרית אחת במשמרת ושני עובדי מטבח, ומפעם לפעם מציץ פנימה ההומלס השכונתי ומחפש את אהבת חייו. כלפי חוץ הכול נראה כמו בכל יום ראשון, שרק מעטים באים בו, אבל המשמרת המסוימת הזאת לא תסתיים בשלום: לפחות גופה אחת, שתתגלה באיחור, יהיה קשה מאוד לזהות. של מי מהם?
שלשלת הנסיבות שבסופה היא תימצא למחרת חשובה לא פחות מן הזיהוי, והתמונה הנחשפת אט־אט לא תישאר תחומה בגבולותיו של הפאב, אלא תתפרס לארצות אחרות, לזמנים אחרים, גם לספרים אחרים.
גופת גבר לא מזוהה הוא ספרו השישי של הסופר המוערך יובל שמעוני - מחבר מעוף היונה, חדר, אל העפר, קו המלח ומבעד לקרקעית השקופה; זוכה פרס ברנשטיין, פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, פרס ברנר ופרס ניומן לספרות עברית; עורך בכיר בהוצאת עם עובד.
אני, פעמיים כמעט לא הייתי פה יותר, כמו שעושים הוקוס־פוקוס: היה רמי, אין רמי.
קלי קלות בנאדם נעלם, והכול בשקט. רק בקרקס שמנסרים את הבחורה לשניים יש מוזיקה במיוחד, ואחרי זה יוצאת כמו חדשה. רק שעובדת עם הקוסם ביחד, גם מקבלת אחוזים. אני אם הייתי קוסם, בחיים לא היה לי לב לנסר מישהי אפילו רק בכאילו.
