סיפורה האישי של ח' בת שבע שיצאה בגיל 22 לטיול
באירופה, ובהגיעה לאמסטרדם נאנסה בידי מיכאל:
"מיכאל היה אנס שקול ומאורגן, הוא ידע בדיוק מה הוא
רוצה ודאג לסמם אותי בעוצמה ובאופן המיטביים. מקצועי,
יש לו תואר בכימיה. כמה טיפות בכוס תה, למשל,
מאחורי גבי, ודאי הספיקו".
מקץ שנים, עם הולדת בנה, הבינה כי צללי אותה תקיפה עודם חיים בתוכה, משבשים את יחסיה עם העולם. מתוך החתירה
לנורמליות משפחתית היא מבינה שגם חוויותיה אינן מיוחדות לה-לבדה, אלא מייצגות את מצב האישה באשר היא.
את הספר כתבה בשם עט על מנת להגן
על פרטיותם של בני משפחתה.
"אבל כל זה לא יעצור אותי, אני הולכת לספר את הסיפור הזה. פגומה, חלקית, ללא כל ודאות אשר לטוהר המניע. קול של תחתיות מדבר ומדבר תמיד, אז מה. אני כבר לא מקשיבה לשידור הזה. זו תחנה זרה, עוינת. אני מספרת את הסיפור הזה כי הוא חייב להיות מסופר. מספיק ודי."
