ספר השירה השמיני של שגיא אֶלנקָוֶה, "יוצר שאין כמעט כדוגמתו בעברית, משורר של פצע ושל הוֹד", כפי שנכתב באתר הוצאת הקיבוץ המאוחד.
"היכן האהבה הגדולה?" הוא שואל, מתאבל על אובדן קונקרטי – על מות אִמו, על מותה של ידידה קרובה – ובה בעת מבקש את מה שהוא יותר מאהבת אנוש: אולי את היופי המבליח פתאום בין פירורי עוגה או מתוך מבנה אינטלקטואלי מרהיב, יופי שכמוהו כאינסוף; אולי משמעות רוחנית שאינה עומדת בסתירה לתבונה; ואולי, במילותיו שלו, "אֶת נְהָרַת הַלֵּב הַמְבַקֵּשׁ מִקְלָט מֵעַצְמוֹ".
אִם הַכִּסֵּא יוֹדֵעַ
שֶׁמֻּנָּח עָלָיו יוֹתֵר
מֵחֹמֶר, מַדּוּעַ
הוּא קָשֶׁה כָּל כָּךְ?
כְּלוֹמַר, הֵיכָן הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה?
