חמש נשים חזקות מחפשות אחר זהותן במהלכן של תהפוכות המאה העשרים בסיפור משפחתי רב עלילות שהולך ומסתבך ונשזר בסיפורו הדרמטי של מלון אדלון - אחד המלונות הידועים והמפוארים בברלין, אשר שרד את מלחמת העולם השנייה, אך נשרף כליל ימים אחדים לאחר שחרור העיר. לאחר איחוד גרמניה הוחלט לשחזר את המלון, והוא אכן נבנה מחדש ושוכן במקומו המקורי, סמוך לשער ברנדרבורג.
ברומן של התסריטאית והסופרת רודיקה דנרט, אדריכלית צעירה בשם קתרינה צימרמן, השותפה בצוות הבנייה מחדש של המלון, מגלה לתדהמתה כי סוניה שאדט בת התשעים, שטוענת כי בילתה את רוב ימיה במלון הישן, מציעה את עזרתה בשחזורו. קתרינה יודעת שסוניה היא סבתה, אותה מעולם לא זכתה להכיר. יד הגורל מפגישה את שתי הנשים בספר עתיר דמויות ועלילות של חמישה דורות, מראשית המאה העשרים ועד סיומה.
סוניה שאדְט התעוררה בשעה חמש. ככל שהתבגרה, כן הקדימה לקום ממיטתה. וגם כשישנה הרבה פחות מאשר בעבר, הייתה לה הרגשה ששעות היום אינן מספיקות לה כדי לעשות את כל הדברים שהיא אהבה כל־כך. הבוקר התחיל תמיד בקנקן גדול של קפה, שאִתו קראה את העיתון.
באותו יום חמישי, בראשית אוקטובר 1994 , נפלו עיניה של סוניה על הכותרת: האצילות של אדלון - ברלין בונה מחדש את מלון היוקרה. שרידי הבניין הישן פוצצו עשר שנים קודם לכן. חומת ברלין עדיין ניצבה אז, והעיר הייתה מחולקת למזרח ולמערב. מול שער ברנדנבורג ליד האקדמיה לאמנויות הייתה בימים אלה רק שִממת חורבות והריסות. בתדהמה משכה אליה סוניה את המגזין והושיטה יד אל הזכוכית המגדלת כדי להתבונן טוב יותר בתמונה שהודפסה תחת הכותרת. הזכוכית המגדלת שלה עברה על פניהם של אנשי הקבוצה שהתאספה בפאריזר־פלאץ לחתימת החוזה. ליד חברת המועצה לבניין העיר ברלין עמד ראש העיר הנוכחי, לצִדו כוכבי האדריכלות יואכים פּארמן וּוינפריד הלר, גברים מלאי חשיבות עצמית בשנות החמישים לחייהם. הזכוכית המגדלת של סוניה לכדה אישה צעירה שעמדה בשולי התמונה כאילו רק במקרה הייתה שם ולא ממש קשורה לעניין. הזכוכית המגדלת של הזקנה הבליטה יותר את פניה של הצעירה. סוניה קראה את השם פעם אחת - ועוד פעם אחת.
