"אולי הטובה ביצירותיו של תומס ברנהרד, שכתב הרבה ספרים טובים", כתב דרור בורשטיין בהארץ על הרומן הקצר בטון – הספר הראשון שתורגם לעברית של הסופר האוסטרי ואחד מחשובי היוצרים בשפה הגרמנית במאה העשרים.
גיבור הספר, רודולף, מנסה ליצור לעצמו תנאים שבהם יוכל סוף־סוף לגשת לכתיבת עבודת חייו על המלחין מנדלסון, שלקראתה הוא מכין את עצמו זמן רב – עשר שנים הוא מנסה לכתוב את משפט הפתיחה המושלם. סיפור כישלונו הופך לגרוטסקה אפלה ומצחיקה, הסובבת סחור־סחור, עד שהוא בורח למָיוֹרקה ונתקל בסיפור אימים אמיתי, של מישהו אחר.
"ספר מרתק ומוזר. הכל באופן בסיסי חולה ועצוב, אך הקול הוא קול של חלילית, נקי וכמו תמים", אמר על הסופר, המסאי והמשורר דן צלקה.
אני הולך מארץ, אמרתי לעצמי בכורסת הברזל, שבה חיות-הטרף כביכול הפכו לדוגמה יחידה. אני הולך מארץ שבה, גם באור יום מלא, שורר הלילה, ורק בריונים אנאלפביתים נותרו למעשה בשלטון. אם אני הולך מכאן, אמרתי לעצמי בכורסת הברזל, איני הולך אלא מן המשתנות של אירופה, שהגיעו למצב של שיממון מבחיל ולכלוך שאין לשאתו.
