זוכה פרס ברנר לשנת 2024 ומועמד ברשימה הקצרה לפרס ספיר לשנת 2024
שלושה ימים בקיץ, ספרו השמיני של יוסי אבני-לוי, מתאר את חייהם של תושבי עיירה ליטאית בדיונית בשם גילישקיס בימי מלחמת העולם השנייה, בשלושה הימים שקדמו לטבח ביהודי העיירה. הספר "מספר על אפיזודה מתקופת השואה בשילוב של תבניות מיתיות ואגדתיות", נכתב בנימוקי חבר השופטים שבחרו להעניק לו את פרס ברנר. "בצורה חושנית ומלאת יופי הוא מצליח לרגש ולזעזע מעבר למה שהצליחו ספרים רבים מסוג זה".
בספר, הכתוב מנקודות מבט מתחלפות, אנו פוגשים מורה מתוסכל השוקד על יצירת המופת שלו וחולם להיות סופר דגול, מכשפה מקומית הסוגדת לאלים פגאניים, מנהל כֹלבו הבוגד באשתו, ילד שמסרב ללכת, רוקח המייצר מרקחות מדבש פרא ונער יפה תואר נער שמנסה להסתיר את ההומוסקסואליות שלו באמצעות הצטרפות לכוח עזר מקומי העוזר לנאצים.
עלילתו העצובה של הספר נסמכת על אירועים היסטוריים, אליהם נחשף אבני-לוי בשנים שבהן שימש שגיר ישראל בליטא. "אני חושב שניסיתי למסגר את הזוועות לתוך כרוניקה שמנסה להתקרב למוות וללכת צעד אחורה. רציתי אולי להרחיק את זה מריאליזם", אמר המחבר בשיחה עם גילי איזיקוביץ בהארץ. "אני אוהב מאוד מיסטיקה, ולא רציתי לספר סיפור מזעזע, מה עשו להם ואיך התעללו. את הדברים האלו שמעתי מאות פעמים ולהביא אותם כך לא היה ספרות. גילישקיס נכתבה בעצם בהשראת מה שקרה בקיידאיני ביום החיסול, 20 באוגוסט. ביום הזה חוסלו לפחות עשר ערים יהודיות בליטא. אם הייתי מביא את הדברים כפי שקרו זה היה ספר בלהה".
המכשפה לא ראתה אותו מעולם, אבל הרגישה שהוא צופה בה.
סבתה היתה האחרונה שראתה אותו. בערב ארוך אחד של סוף הקיץ — קרניים זהובות עדיין הסתננו בין הצמרות וטבלו במים החמימים של הנהר — ראתה מעל עצי המחט ראש ענקי נועץ בה מבט. מרוב בהלה צרחה הסבתא בכל כוחה. הנשימה שלי כמעט פרחה, היא סיפרה לכל מי שהיה מוכן לשמוע. אבל הוא חייך אליה בחביבות, הרקיד את שתי קרני התיש שלו ונעלם בין העצים.
