יפים כמו שהיינו הוא סיפורו של דניאל: כנער שמלחמה אחת פיצלה את חייו לשניים ושמה קץ לעידן של תמימות; כחייל שלמד להביט בעולם מבעד לכוונת הצלף, תרגל ריחוק, עד שנאלץ לשוב לגוש קטיף ולסייע בפינוי נוף ילדותו; כגבר הנמלט מעברו עד שנתקל בו במקום הכי לא צפוי, על גדות נהר, בלב הג'ונגל, כשהוא פוגש אישה שמציבה בפניו סימני שאלה: מה נעשה ומה נקריב כדי לחיות שוב את העבר? ואל מי ואל מתי היינו שבים? וכאשר נורה - שמציעה לו את האפשרות המופלאה, האיומה הזו - חומקת מידיו, הוא מוצא עצמו נודד ונרדף במרחביה של ארץ שסועה בחברת גופהּ, חוואית פרפרים ושוחט נודד.
המסע הסוריאליסטי הזה, שכולו מקאבריות חושנית, מתנהל לצד סיפור יחסיו עם אמו, שדואגת שהוא דואג מדי; עם נעם, האח שלא היה לו, המלמד אותו איך לא לפחד מהחיים; עם החברים ליחידה, שעמם הוא לומד כיצד לא לפחד מהמוות. מהילדות בגן העדן האבוד ועד לחגיגות יום המתים בקמבודיה, מהתוהו ובוהו של ההתנתקות ועד עין הסערה באמזונס, יפים כמו שהיינו, ספרו החדש של רון לשם, מציע לנו הזדמנות נדירה: לאבד את עצמנו - ולמצוא את עצמנו - באחר. זוהי צלילה עמוקה מני ים מבעד לעיניו של הגיבור אל רגעים נוראי־הוד ורבי־יופי של כיסופים, חמלה ומהפכה, המטלטלים את הקורא על גליו הסוערים של אוקיינוס הזיכרון. נועה מנהיים יפים כמו שהיינו הוא הרומן השלישי של רון לשם. ספריו הקודמים: רב־המכר מגילת זכויות הירח (2009) ואם יש גן עדן (2005), ספר הפולחן עטור השבחים והפרסים שראה אור ביותר מעשרים מדינות. כתסריטאי היה שותף ליצירות: אופוריה, ימים נוראים, תא גורדין, בופור.התאהבתי בה על ערסל בסוכה של פאב המוסקיטו. החצר האחורית היתה עמוסה במשלחות חוקרים שחזרו מחיפוש אחר שבט אבוד, ונורה ישבה על גדות נהר הבֵּנִי עם חיוך מהסוג שבא אחרי דמעות ומפלח אותי. מהתקרה השתלשלו קומקומי חרסינה שקטים, דאו ברוח חמה שגלשה מחומת ההרים אל יערות הגשם, והיינו נבוכים. היינו מוארים בבוהק פרוע של ירח מלא. היא היתה צוחקת בדיוק ברגעים הנכונים, ואוהבת לגלגל את השם שלי על הלשון, דניאל. מכריחה אותי לחשוף הכול ובורחת מלספר על עצמה. רציתי לצלול לתוכה מבעד לאוקיאנוס שבעיניים. עיני שקד, שלא בטוחות אם לדאוג או לצחוק, הביטו בי, נוקבות, גם כשהיתה מתחמקת. כששתקה ונימנמתי לרגע, פחדתי להתעורר ולגלות שנעלמה. הזמנתי לנו סנגרייה מהבר, מחוזקת בוודקה, נשכבתי צפוף אליה ושוב ניסיתי לשאול, עליה.
אבל רגע, היא ענתה, ממה אתה מתפרנס, בעצם, דניאל? אני? בדרך כלל אני מאלף כלבים. תני לי גור משפחתי משוגע, אני אחזיר לך חבר אמת. איך? אני נוגע בו, פשוט. נותן לו תפקיד, ממציא לו טקסים. וכשאין גור בסביבה?
