פנג הלבן, חציו כלב וחציו זאב, נולד בערבות השלג הקפואות של אלסקה. חייו מתחילים בהתמודדות יומיומית על מציאת מזון והתגוננות מפני בעלי חיים המאיימים להורגו. ואז מגיע הרגע המכריע בו הוא פוגש לראשונה את בני האדם - ילידים החיים במחנה ביער - ומגלה לתדהמתו שאמו החזקה והבלתי מנוצחת מצייתת להם. מרגע זה משתנים חייו ומתחיל להתחולל בתוכו המאבק פנימי הבלתי פוסק שילווה אותו עד סוף ימיו: המאבק בין הצד הזאבי שבו - הכמיהה לחופש ולטבע הפראי, ובין הצד הכלבי - הצורך בידו המלטפת של אדון, שלעיתים הופכת ליד מכה ולעיתים מגוננת.
הספר רואה אור בתרגום חדש ועדכני של יהלי סובול בסדרת הרפתקה של הוצאת אוקיינוס, שפנתה לסופרים ישראלים וביקשה מהם לבחור ולתרגם מחדש ספר שאהבו כילדים.
יער אשׁוּח אפֵל הקדיר פנים משנֵי עֶברי הנהר הקפוא. רוח חולפת הֵסירה מהעֵצים את מעטֵה הכּפור הלבן, והיה נדמֶה שהם נוטים זה אל זה, שחורים וּמאיימים בָּאור הדועֵך. דממה השׂתררה בארץ. האדמה היתה שומֵמה, חסרת חיים ותנועה, בודדה וקרה, וּברוחה לא היה אפילו עצב. היה בה רמז לִצחוק, אך צחוק נורא מכָּל עצב - צחוק אדיש כּחיוך הַספינְקס. צחוק קר כַּקרח, רווּי וַדאוּת אכזרית. היתה זו תבוּנת הנֶצח שאין לתָארה, הלועֶגת לכישלון החיים והמאמץ לִחיות.
כזו היתה הערָבה - הערבה הצפונית, הפּרָאית, קפוּאת הלֵב.
