הפרח האדום ועוד סיפורים של הסופר הרוסי וסבולוד גרשין בתרגום מרוסית של טינו מושקוביץ בסדרת אוצרות של הוצאת תשע נשמות, הכוללת כבר ארבעה ספרי מופת במהדורה מוגבלת ומהודרת - דפי קרם ממוחזרים, בכריכה קשה עטופה בבד, שמצדה האחורי מובאים הציטוטים הבאים:
כשגרשין הקריא מיצירותיו בסנקט פטרבורג הוא הספיק לומר בקול רם רק את כותרת יצירתו המפורסמת ביותר, "הפרח האדום", והקהל השתולל באקסטזה במשך עשרים דקות רצופות. גרשין הדביק בטירופו את האינטליגנציה, כולנו השתגענו עליו בהערצה פולחנית (ר. ביביקוב)
גרשין הוא הסופר הצעיר הטוב ביותר של זמננו לצד צ'כוב (לב טולסטוי)
מאז ספרו הראשון, אני נדהם ממקוריותו המוחלטת ומכישרונו הבלתי ניתן לערעור. כסופר מבוגר המאוהב במלאכתו, כולי אושר לגלות כמה ממשיכים: אתה אחד מאלה (איוון טורגנייב)
לגרשין יש טמפרמנט אמנותי, הבנה דקה של החיים, של הפרטי והאוניברסלי, יש בו אמת, איפוק, פשטות, חוש ליופיין של הצורות, ולפיכך, מקוריות גדולה ביותר (אנטון צ'כוב)
הכול היה שחור לבד מהפס הרחב והרוטט של האור הכסוף, שנפרש לאורך עשרות ורסטאות על פני הים; לאוזניו של האדם שעמד על המשטח המוגבה הגיע שאון סדיר ועמום של גלים המלחכים את החוף החולי; צלליותיהן של הספינות, השחורות עוד יותר מהים עצמו, התנועעו לאיטן במעגן; ספינת קיטור ענקית ("אנגלית, ככל הנראה" — חשב וָסילי פֶּטרוֹביץ'), שהתמקמה בתוך הפס הבוהק של אור הירח, פלטה בלחשוש קרעי־קרעים של סילוני אדים שנמוגו באוויר; אוויר מלוח, לח וצונן בא מן הים; וָסילי פֶּטרוֹביץ', שמימיו לא ראה מחזה מעין זה, הביט בעונג בים, באור הירח, בספינות הקיטור ובאוניות המפרשים, ונשם בעדנה את האוויר המלוח. זמן־מה התענג על התחושות החדשות הללו, בגבו אל העיר שהגיע אליה רק היום ועתיד היה לבלות בה עוד שנים רבות. מאחוריו, קהל צבעוני בטיול של ערב בשדרה, קרעי שיחות, פעם ברוסית ופעם באיזו שפה זרה, קולותיהם השלווים והמרוסנים של נכבדי העיר, קרקורי הנערות וקולותיהם הרמים והעליזים של הגימנזיסטים הבוגרים שהתקבצו סביב שתיים או שלוש מהן. פרץ רם של צחוק באחת ההתקהלויות הביא את וסילי פטרוביץ' להפנות את ראשו לשם. החבורה העליזה התקדמה לקראתו; אחד הנערים השיח משהו באוזנה של גימנזיסטית צעירה; חבריו הרעישו וקטעו חליפות את נאומו המלוהט וככל הנראה, המצטדק.
