'הזהב של קחמרקה' הוא הספר ה-20 במספר של ההוצאה העצמאית 'תשע נשמות', וכמו רבים מספרי ההוצאה, הוא
חושף את הקהל ליצרה ספרותית חשובה ומרגשת, אליה לא
היינו נחשפים אחרת.
זוהי נובלה מטפיזית ואפית במסווה של סיפור היסטורי, שבוחרת להתמקם בימי כיבוש אימפריית האינקה בידי הספרדים במאה השש-עשרה. או במילים אחרות: הספר הוא תירוץ המעניק ליאקוב וסרמן הזדמנות מצוינת, לא רק להדגים לפני הקוראים את כישרונו הספרותי הגדול, אלא גם לחרוג מעבר למקום ולזמן כדי לבחון את התנהגותה של נפש האדם במצב קיצוני.
כל זאת בנובלה קצרה, סוחפת, מותחת וטרגית, שבה פוגשים הכובשים את אָטָוואלפָּה – שליטה האחרון של אימפריית האינקה. זהו מפגש בין עולמות מנוגדים, בין תפיסות עולם שונות לחלוטין, ובין ציוויליזציות בעלות ערכים המתנגשים זה בזה.
'הזהב של קחמרקה' הוא קו הזינוק במסע ספרותי בנבכי עולמו של יאקוב וסרמן ('קספר האוזר' (1908), 'פרשת מאוריציוס' (1928)) - אחד הסופרים היהודים-גרמנים החיוניים במאה העשרים שיש צורך, צדק היסטורי, לגלות מחדש.
