"אולי, אולי, זהו הספר שתפקידו הוא לנחם ולרומם אותנו, כפי שהוא עשה כבר לאחר רעידת האדמה והצונמי שפקדו את יפן בשנת 2011", כתב אוריאל קון על נשמת הפרחים, המביא משיריה האבודים של המשוררת היפנית קנקו מיסוזו, שהתגלו כחמישים שנה לאחר ששמה קץ לחייה ב-1930, בגיל 26, בעקבות מערכת יחסים עכורה עם בעלה הפוגעני, לו נישאה בשידוך אומלל.
באתר תשע נשמות נכתב כי שיריה של מִיסוּזוּ, שנולדה בכפר דייגים קטן, בקעו מן האמפתיה הטבעית שהייתה לה כלפי כל היצורים החיים והדוממים המאכלסים את היקום שלנו. מרגשים, מינימליסטיים, אוניברסליים, שיריה מבטאים את האמיתות העמוקות ביותר, בפשטות עילאית – מרפאים נשמות, משפרים חלומות, מעדנים מחשבות, מדללים מועקות ומשרטטים אופקים חדשים.
יצירתה של מיסוזו אבדה בהפצצות על טוקיו במהלך מלחמת העולם השנייה. שיריה נשכחו כליל במשך עשורים, והתגלו מחדש הודות לחקר בלשי. היה זה המשורר סֵטסוּאוֹ יזאקי, שהצליח לאתר את אחיה הקשיש של המשוררת, ששמר את שלוש מחברותיה של מיסוזו הכתובות בכתב יד. רצה הגורל, ושיריה של קנקו מיסוזו היו אלה שניחמו וריגשו מיליוני אזרחים ביפן לאחר רעידת האדמה והצונמי שפקדו את המדינה.
הספר מלווה בהדפסים של לירן שפירו. פתח דבר: שירה חרש
אִם אֲנִי אוֹמֶרֶת, "נֵלֵךְ לְשַׂחֵק?"
אַתְּ אוֹמֶרֶת, "נֵלֵךְ לְשַׂחֵק."
אִם אֲנִי אוֹמֶרֶת "טִפְּשָׁה!"
אַתְּ אוֹמֶרֶת, "טִפְּשָׁה."
אִם אֲנִי אוֹמֶרֶת, "לֹא רוֹצָה לְשַׂחֵק יוֹתֵר!"
אַתְּ אוֹמֶרֶת, "לֹא רוֹצָה לְשַׂחֵק יוֹתֵר."
וְאָז, אֲנִי מַרְגִישָׁה בּוֹדֵדָה.
אֲנִי אוֹמֶרֶת, "מִצְטַעֶרֶת,"
אַתְּ אוֹמֶרֶת, "מִצְטַעֶרֶת."
הָאִם אַתְּ הֵד?
לֹא, אַתְּ כָּל הָעוֹלָם.
