תרגום מבורך עד מאוד לעברית לספר של וילה קאתר (1873-1947), אחת מהסופרים האמריקאיים החשובים בתחילת המאה העשרים, זוכת פרס פוליצר, אשר למרות חשיבותה, תורגם עד היום לעברית רק רומן אחד שלה, אנטוניה שלי (עם עובד, 1952).
בגבירה אבודה, שנכתב בשנת 1923 ועלילתו מתרחשת אי שם במערב ארצות הברית, חיים להם על גבעה קטנה בעיירה סוויט ווטר קפטן פורסטר המבוגר ואשתו הצעירה מריאן. הוא מחלוצי יישוב המערב, מאנשי החזון שהקימו את מסילות הרכבת מערבה, איש של חלומות אך גם של עקרונות מוסריים חסרי פשרות. היא אישה מלאת חיים, המצליחה להקסים את כל רואיה.
ניל הרברט, נער מבני העיירה, מתבונן בזוג בהערצה לאורך שנות התבגרותו. הוא לא יכול להימנע מהתאהבות קלה במריאן פורסטר המסמלת עבורו את העולם הגדול, את היופי והעידון, את החלום ואת ערכה של נאמנות. אך הפנטזיות של ניל נהפכות לחלומות מנופצים ולבוז כאשר האישה הנערצת עלו מתגלה כפחות ממושלמת.
לפני שלושים או ארבעים שנה, באחת העיירות האפרוריות הללו, השוכנות לצדי מסילת הרכבת בּרלינגטוֹן, עיירות שהיום הן אפרוריות אפילו יותר, ניצב בית שהיה ידוע לכול מאוֹמָהָה ועד דנוור בזכות הכנסת האורחים הנדיבה של דייריו והאווירה הקסומה ששררה בו. "ידוע לכול" פירושו כי היה מוכר בקרב אצולת המסילה של אותם הימים; אנשים שעיסוקם קשור לרכבת או לאחת מ"חברות המקרקעין" שהיו תוצרי הלוואי שלה.
