"ספרו החדש של ניצן ויסמן מזכיר לנו מדוע ספרות של ממש היא כה חיונית", כתבה תמר משמר במוסף ספרות ותרבות של ידיעות אחרונות על המחברות השחורות של קרול שוורץ - ספר מיוחד על מלאכת הכתיבה ועל כשלונות ספרותיים, שבמרכזו דמותו הבדויה של סופר חיפאי (ואולי זה הטרונים של המחבר?)
קרול שוורץ ניהל במשך שנים רבות חיים כפולים – בימים פקיד מסור, אפור, בסוכנות מכס קטנה בעיר התחתית של חיפה; בלילות סופר, משורר, מתרגם, מאהב מיוסר של מילים, של רעיונות, של סיפורים, ספון בין ספריו ומחברותיו בפינת דירת השיכון הקטנה בפאתי העיר, נאבק על מקומו הצנוע בממלכת הספרות והשירה שכה אהב.
לאחר מותו עורכת בתו סדר בחפציו, ומגלה תריסר מחברות שחורות, עבות כרס, קשורות בסרט עור דק, ובהן מאות עמודים בכתב ידו המוקפד של אביה האהוב. האיש המובס, שהקדיש את חייו למלים אך לא עלה בידו לפרסם דבר, קם לתחייה לאחר מותו, זוהר לרגע אחד נוסף לפני שישוב לשכחת עולמים.
הסופר כמוהו כמרגל שנשכח בארץ לא-נודעת, עוינת; כדי לשמור על נפשו, עליו להמציא סיפור כיסוי, להסוות עצמו בדמויות שהוא קורא להן בשמות, לטוות להן פנים וקורות חיים ומקצוע ותכונות אופי ובני משפחה וזיכרונות וחלומות, ואז לקבור נפשו בתוכן בזהירות; המעידה הקטנה ביותר, רגע של חוסר תשומת לב, סדק זעיר באמינות — דיבור מושתל, מניעים מעורפלים, חוסר שליטה בעובדות — והקורא העירני, כאיש הביון הנגדי, יחשוף את התרמית ויגזור על הדמות מוות מיידי.
