מחשבות על השירה וסוגיה

כה רב הוא ההבדל בין טבעה של השירה וטבעה של הסיפורת עד שדומה כי תשוקה עזה לאחת מבין השתיים תעיד על יחס של אדישות לאחרת. [...] שירה, באשר היא שירה של ממש, היא אמת; וסיפורת, אם היא בעלת ערך כלשהו, היא אמת: אך אלה אמיתות שונות. האמת שבשירה היא ציור אמיתי של נשמת האדם: האמת שבסיפורת היא לספק תמונת חיים אמיתית. שני סוגי הידע שונים זה מזה, הם עוברים בדרכים שונות, ובעיקר לאנשים שונים. משוררים דגולים ידועים לא פעם בבורותם המוחלטת בדרכי החיים. מקורו של מה שהם יודעים הוא התבוננות עצמית: הם מצאו בתוכם פנימה דוגמה מזוככת, דקה ורגישה להפליא של הטבע האנושי, שעליה מתנוססים חוקי הרגש האנושי באותיות גדולות ומאירות עיניים, אשר ניתן לקוראן גם בלא לימוד מרובה. ידע אחר בענינו של המין האנושי, אינו הכרחי להם כמשוררים – אך עבור הסופר, ידע כזה הוא בכול מכול כל. הוא נדרש לתאר דברים חיצוניים, לא את האדם הפנימי; פעולות ואירועים, לא רגשות; והוא לא יצלח לתפקידו אם יימנה עם אלה ש"מכירים את האדם אבל לא בני-אדם" כפי שאמרה מאדם רולאן על בריסו.