קרין גורן (נולדה במאי 1974) היא שפית-קונדיטורית ומחברת ספרי בישול ישראלית.
כמה עובדות שאולי לא ידעתם על קרין גורן:
גורן נולדה בחיפה לאב מורה לנהיגה ואם עקרת בית. היא למדה בבית הספר הריאלי, אחר כך השלימה תואר ראשון בתקשורת באוניברסיטת חיפה ולמדה הנדסת תוכנה במכללה אקדמית. "כבר אחרי חודש הבנתי שזה לא בשבילי," סיפרה בראיון עיתונאי. "הייתי אומללה ושנאתי את התכנות למרות שהתחלתי לעבוד בתחום. למדתי צורפות, דרמה ומה לא. כל חודשיים החלפתי תחביב".
בשנת 1998, נישאה לרונן גורן, בן זוגה מאז לימודיהם בבית הספר הריאלי בחיפה. השניים עברו לגור בכרמיאל, אחר כך בהרצליה, והם שותפים ביצירת ספרי האפייה.
לעולם הקונדיטוריה הגיעה בעקבות מודעה בעיתון על קורס לקונדיטוריה בהנחיית הנס ברטלה. "עד אז המטבח לא עניין אותי בכלל, חוץ מלאכול כמובן", סיפרה בראיון עיתונאי. "שם נגלה לי עולם מופלא. פשוט התאהבתי. הפכתי להיות אובססיסיבית לאפייה, שהפכה להיות החיים שלי".
היא עבדה כמתכנתת של אתר מגזין האוכל על השולחן, ועד מהרה החלה גם לכתוב בו. בהמשך השתלבה כעורכת תחום האפייה. במסגרת זו ערכה את הספרים האוסף המתוק, ספר השוקולד וששת מתוקים. את הספר הרביעי, ששת מאפים, כתבה בשיתוף בעלה, שף בזכות עצמו.
רב המכר הראשון של גורן, סודות מתוקים, ראה אור ב-2006 בהוצאה עצמית. "רצינו שליטה על כל התהליך", סיפרה בראיון עיתונאי. "שהטקסט יישאר אישי, שהעריכה הגרפית תתייחס לכל עמוד בנפרד ושכל מתכון יצולם יותר מפעם אחת".
גורן סיפרה כי גם לאחר ההצלחה יוצאת הדופן של ספרה הראשון, "אבא שלי עוד הציע לי ללכת ללמוד רפואת שיניים. הם [ההורים] לא הבינו למה זרקתי לפח שנים של לימודים, ואמא שלי אפילו אמרה לי : 'זה מה שאת עושה בחיים, עוגות'? אבל בסופו של דבר הם האמינו בי ונתנו לי כסף כדי שנוכל להוציא את סודות מתוקים 2".
"בימים של צילומים אני יכולה לטעום 17 עוגות", סיפרה בראיון עיתונאי. "גם בימים שאני מפתחת מתכונים, אני יכולה לטעום 12 עוגות בערך. בחודשים שלפני צילומים אני חיה על חסה, כי המצלמה בכל זאת מוסיפה כמה ק"ג בנדיבות, אבל זה לא אומר שאני הולכת להרעיב את עצמי. אני משתדלת לשמור באופן כללי על אורח חיים בריא, מקפידה על ספורט, אבל אני בטח ובטח לא מתכוונת להרעיב את עצמי".
גורן סיפרה כי בביתה היא אופה תמיד כשהיא יחפה, וכך עשתה גם בתוכניות הטלוויזיה שבהן השתתפה, עד שנאמר לה שילדים מחקים אותה ומנסים לאפות יחפים, ויש במטבח דברים חמים או חדים שיכולים ליפול על רגליהם.
באפריל 2016, לאחר שידור הפרק הראשון של תוכנית הטלוויזיה בייק אוף ישראל בהשתתפותה, הרשתות החברתיות סערו בפוסטים מעליבים ובשיימינג, שהתייחסו למידות גופה של גורן. היא הגיבה בפוסט ארוך, מושחז וחשוב, שעורר הדים רבים ועורר דיון ציבורי בעל ערך. כך כתבה בו:
"יש לי חדשות: לא כולנו חייבות (וחייבים) להיות דוגמניות של ויקטוריה סיקרט. בתור מי שכמעט תמיד הייתה שמנמנה, ו ת מ י ד הרגישה בנוח בעור שלה, אני בטח לא מתכוונת להתנצל. להפך, התגובות האלה גורמות לי להרגיש גאה על שאני מביאה משהו אחר לפריים טיים. ולא, אני לא ארעיב את עצמי בשביל להתאים למודל המצומצם מאוד שהחברה דורשת. ולא, אני לא אלבש רק שחור כי זה מרזה. ולא, אני לא אתחבא בחולצה רחבה מעל הבגד-ים בקיץ. תנו לי צמוד, תנו לי צבעוני, תנו לי לחגוג את החיים, את הנשיות שלי ואת עצמי.
"אני גאה לשאת את הדגל למודל נשי שאינו שדוף ועדיין אוהב את עצמו, ומקווה להוות דוגמה לנערות ונשים רבות שמתביישות בעצמן או מלאות שנאה עצמית רק בגלל שהן לא מצליחות להשתחל למידה 34. וזה שמידה 42 שלי (ובואו נודה באמת - גם של חלק גדול מהצופות) כבר נחשבת ל"ענקית", זה עניין ששווה דיון נפרד...
"לכל המודאגים מבריאותי - אני מנהלת אורח חיים מאוזן (טוב נו, חוץ מעוגה פה עוגה שם), מתעמלת באופן קבוע עם מאמן כושר, ובעיקר לא לוקחת שטויות ללב. אני מרגישה נשית וחושנית גם כשאני עולה כמה ק"ג, וכבר יודעת לסנן הערות.
"אבל לא כולם כאלה.
"והטוקבקים שנכתבים מגיעים גם לאחרים, ולפעמים עושים נזק.
"בניגוד לחששות שמשמיעים מידי פעם, כאילו אנשים מלאים 'יעודדו השמנה', עוד לא פגשתי נערה אחת שהחליטה להעלות במשקל כי היא מעריצה את אדל. כן נתקלתי ביותר מידי נשים וילדות שלא אוהבות את הגוף הבריא שלהן, כי הבינו שהוא לא נראה כמו זה של הדוגמניות המרוטשות במגזינים. ואם הן איכשהו לא הבינו את זה לבד, יגיע השיימינג מהסביבה. איך אפשר לדרוש מילדים בבית ספר שיתנהלו בדרך ארץ, ולא ייקחו חלק בחרמות או בריונות, כשהמבוגרים מסביבם מתבטאים כך? איך אפשר להתפלא כשהפרעות האכילה מופיעות בגילאים יותר ויותר נמוכים?
"וזו הסיבה שאני כותבת כאן, למרות הידיעה שאני מכניסה את עצמי לקו האש. באופי שלי, בגילי ובמקום שבו אני נמצאת בחיים, קל לי לקחת הכול בהומור. אבל פגשתי מספיק אנשים שכל עקיצה כזו, גם אם היא לא מכוונות ישירות אליהם, דוקרת אותם עמוק.
"אז הגב שלי (וכן, גם הישבן) רחבים מספיק כדי להרשות לעצמי לדבר גם עבורם."
גם בראיון עיתונאי התייחסה גורן לנושא: "גדלתי במשפחה שבה כולם התעסקו בדיאטות והיו רזים, ואני הייתי ילדה שמנה. לא הכרתי שמנות, פשוט לא היו מסביבי, ואני תמיד הייתי השמנה של הכיתה. כשהייתי מגיעה למסיבות של הכיתה היו אומרים לי 'באת רק בשביל הממתקים, נכון?'. עזבי שהם צדקו, עדיין הרגשתי חריגה. לכן חשוב לי שילדות ייחשפו לנשים שמנות".
ספרים שערכה: האוסף המתוק של על השולחן, ספר השוקולד, ששת מתוקים.
ספרים שכתבה: ששת מאפים, סודות מתוקים, אפייה זה משחק ילדים, סודות מתוקים 2, אם לסבתא היה מיקסר, חצי חצי, מתוק בבית.
