פגישה, חצי פגישה (כהנא-כרמון)

עמליה כהנא-כרמון

תיאור

מבחר מסיפוריה של עמליה כהנא-כרמון, כלת פרס ישראל לספרות.

 

"נעימה ששון כותבת שירים" (1963), "הינומה" (1967), "אם-נא מצאתי-חן" (1963), "אני לא משותקת, אתה לא אילם" (1979), "ברחוב" (1958) - הם מסיפורי ההתאהבות היפים ביותר שנכתבו אי-פעם בספרות העברית. כשפורסמו לראשונה התקבלו כפריצת דרך מרעישה של פרוזה אחרת, כמשב רענן, סוחף וחיוני, והם מעוררים התפעלות גם בקריאה מחודשת, היום.

   
הסיפורים "נעימה ששון כותבת שירים", "אם-נא מצאתי-חן" ו"ברחוב" נדפסו בספר בכפיפה אחת (ספריית פועלים). שני האחרים נדפסו תחילה בכתב-העת סימן קריאה, ולאחר מכן בספרים שדות מגנטיים (הקיבוץ המאוחד) ולמעלה במונטיפר (הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה).

 

מתוך הספר

ימים רבים לא דיבר עמי ועתה בשקט דיבר, נשען על גב כסאי ושולחני, גחון מעט, מסתכל לתוך מחברתי. מיהרתי להניח את שתי כפותי על הרישום מעשה-ידי. אולם המורה יחזקאל התישר, שלח ידו להרים את המחברת וידי נשרו ברפיון. ואז, מזועזעת כולי – רק משום שמזועזעת הייתי – בלי שאדע למה ומדוע, אמרתי:

"שלחתי שיר לעתון בית-הספר".

המורה יחזקאל, ממשיך לעיין ברישום, אמר מבלי להתעניין בשאלת עצמו:

"קיבלוהו?"

"השיר מצא-חן בעיני מר הבדלה. גם המנהלת עצרה אותי ושיבחה אותו. אבל המורה זה לא בזכותי. היה לי נושא מיוחד-במינו. שם השיר 'מורי היקר'."

מיד הניח המורה יחזקאל את מחברתי. חזר לשולחנו לאסוף את גליונותיו, ספריו ויומניו ולא הרים ראשו. באתי אחריו ואמרתי בקול לחש:

"ואם יצא לך לקרוא את השיר, תראה שאתה טועה ביחס אלי".

אינני יודעת אם קול החלש הוא שנגע אל לבו. בעצם אינני יודעת מה התכוון כשענה:

"ואולי את היא שטועה."

"הלוואי", לחשתי, בעוד הוא נוטל את תיקו ונמלט.