מנורה בשמש

בְּמֶרְכַּז הַחֶדֶר גַּעֲגוּעַ וְאַתָּה מֻנָּח בּוֹ כְּמוֹ כּוֹס עַל שֻׁלְחָן.
הַוִּילוֹן מַזְמִין אֶת הָרוּחַ פְּנִימָה. הָרוּחַ כּוֹרֵךְ אַחֲרָיו כּוֹכָב.
הַכֹּל נִכְלָל בְּמַבָּטְךָ: הַדֶּרֶךְ בָּהּ דְּבָרִים יוֹשְׁבִים. כֵּיצַד
הַחֶדֶר לֹא מוֹנֵעַ מִקַּרְנֵי שֶׁמֶשׁ וְכוֹכָבִים לָבוֹא בּוֹ. כֵּיצַד
הַחֶדֶר נָדִיב לְכָל מַה שֶּׁהִנּוֹ חֶדֶר.
חֶדֶר אֵינוֹ מִתְיַמֵּר לִהְיוֹת הָרִים אוֹ שָׁמַיִם, לָכֵן אֶפְשָׁר
לִמְצֹא בּוֹ הָרִים וְשָׁמַיִם שֶׁרַק חֶדֶר יָכוֹל לְהוֹלִיד. הֵם
מוֹפִיעִים כִּסְדָקִים אֲרֻכִּים לְאֹרֶךְ הַקִּיר. כְּאָבָק. כְּיָדִית שֶׁל
דֶּלֶת. כִּקְרִיאַת שִׁמְךָ מֵחֶדֶר סָמוּךְ.
יֵשׁ בַּחֶדֶר עֶרְגָּה לְכָל הַחֲדָרִים בָּהֶם עָבַרְתָּ. גַּלִּים תְּמִירִים
וַעֲנָנִים דַּקִּים שָׁטִים בּוֹ וְשׁוֹפְעִים. אֵין חֶדֶר בְּלֹא כָּל אֵלֶּה.
אֵין חֶדֶר בְּלֹא חַלּוֹן אֲשֶׁר נִפְתָּח וּמַשְׁקִיף פְּנִימָה עַל נוֹף
מבַטְָּך.
וְלִפְעָמִים בַּחֶדֶר, עִם דִּמְמַת הָרָהִיטִים מֻקְדָּם בָּעֶרֶב אוֹ
בְּמֶשֶׁךְ זְלִיגָתָם שֶׁל צָהֳרַיִם מֻתָּשִׁים, שָׁבוֹת אֵלֶיךָ עֵינֶיהָ.
יוֹקְדוֹת, מְצַפּוֹת וְיוֹדְעוֹת.
מִמְּקוֹם מוֹשָׁבְךָ אַתָּה נוֹשֵׁק לָהֶן כָּל חַיֶּיךָ.